מפרקים ואורזים

בספטמבר 2013 חזרתי לארץ מהודו. יכולתי להישאר עוד, שום גורם חיצוני לא הפריע לי לעשות זאת. אבל בשלב הזה בער בי לחזור לישראל ולהתחיל שלב חדש בחיים – לעזוב את ההורים, לעבור לתל אביב, להתחיל לעבוד. וכל הדברים האלו קרו, וזו הייתה שנה נהדרת, עם דירה מעולה והעבודה הכי טובה שיכולתי לבקש.

ועכשיו? עכשיו בוער בי לחזור למזרח, ואני קצת מרגיש שאני מפרק ואורז את השנה הזאת.

ביום שלישי חתמתי את השם שלי על מסמך, החזרתי את הצ’יפ שמאפשר לי להיכנס למשרד, ויצאתי החוצה לרחוב, לא כ”כ בטוח מה קרה הרגע. שעתיים לאחר מכן חזרתי כי שכחתי את האוזניות במשרד, ואז כבר התקשרתי לחבר שיבוא לפתוח לי את הדלת. החוויה הזאת של להיכנס לשם שעתיים אחרי הייתה הזויה. פתאום זה הרגיש לי אחרת לגמרי, רחוק.

וזה לא רק העבודה, גם הדירה נארזת לאט לאט. ארון הספרים, ארונות המטבח, ארון הבגדים – הם כולם כבר ריקים. רוב כלי הנגינה שלי כבר לא פה.

איכשהו כל הדברים האלה גורמים לי לתהות מה יהיה כשאחזור, כשעל הדרך אני קצת מפספס את העובדה שעוד 18 ימים אני טס. בלתי נתפס. זה לא figure of speech. אני באמת מתקשה לתפוס את זה.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: