מקאלאו לאינלה לייק

תשע בבוקר. אחרי שפגשנו את חברינו לטרק (ולאד הסלובקי, קרולין הקנדית ופיטר ומרגו הצרפתים) ואת המדריכים המקומיים הנהדרים שלנו (נאם וטינטון) אנחנו יוצאים לדרכנו.
שלושה ימים, 55 ק”מ, כפרים, גבעות מיוערות וירוקות ושדות צבעוניים של חצילים, תה, ג’ינג’ר, צ’ילי, אורז, חיטה, חרדל, תירס ועוד ועוד, פרות, באפלו, תרנגולות, עיזים, פרפרים, עכבישים (ענקיים!!), שפיריות, ויתושים (כמובן). לאורך הדרך פגשנו המון חקלאים – רועים באפלו ופרות, נוהגים בכרכרות שוורים, קוטפים צ’ילי ומייבשים תה. וכמעט תמיד מחייכים, למרות השמש הקופחת.

כשעברנו ליד בית ספר יסודי יכולנו לשמוע את הילדים שרים-מדקלמים בפנים, וכמה מהם שהיו בחוץ נופפו לנו בהתרגשות. שניים נעמדו לידינו, ואחד מהם, אולי בן שש, סימן לי הלוך ושוב עליו ועל המצלמה שלי. צילמתי אותו והראתי לו את התמונה, ואז הוא קירב אליו את המצלמה והתחיל להעביר תמונות על מסך הטאץ’ שלי בטבעיות גמורה. זום אין, זום אאוט, קדימה, אחורה, ואז צילם את החבר שלו.

בשני הלילות ישנו אצל משפחות מארחות בכפרים – ישנו בחדר אחד גדול, לכל אחד ‘מזרון’, כרית ושתי שמיכות. בתכלס ישנים על הרצפה ומעט מאוד הפריד בינינו לבין הרצפה. הכי בסיסי שיש. שירותי הבור בחוץ, אין מים זורמים, רק במיכל. בערב הראשון הבטיחו לנו מקלחת באקט. כל מי שהיה במזרח יודע שמקלחת באקט זה פשוט מקלחת עם דלי – ממלאים אותו במים ושופכים. די פשוט, לא מספיק אפקטיבי. כשהגענו למקום הלינה שלנו גילינו מעין באר ענקית מלאה מים וקערה קטנה (משהו כמו קערת סלט לשניים) שבעזרתה שופכים מים מהבאר. כל זה היה בקדמת הבית, ממש ליד השביל של הכפר וליד עוד בתים, ושם היינו צריכים להתקלח. איך עושים את זה? לובשים לונג’י, שזו החצאית המוזרה שהבורמזים לובשים כל הזמן (כן, הגברים), ומתקלחים עם זה. חוויה מעניינת.

בערב המדריכים שלנו הכינו לנו ארוחת ערב נפלאה, ואחריה שיחקנו קלפים, כל אחד פרש לספר שלו והלכנו לישון בסביבות תשע. מסביב הכל שקט וחשוך ובחוץ המווווון כוכבים. התעוררנו בשש-שש וחצי בבוקר (ביחד עם התרנגולות) לקור מקפיא שלמזלנו דעך במהירות.

הכפרים הבורמזים, התנאים, הכוכבים, הקלפים, הספרים – הכל הזכיר לי את התקופה המדהימה בנפאל. יש משהו שתמיד מרגיש לי מאוד נכון בסיטואציות האלה.

בצהרי היום השלישי, כולנו גמורים מעייפות ועם שרירים כואבים ושלפוחיות ברגליים, הגענו לסירה צרה וארוכה. התיישבנו-נשכבנו על שטיח שהיה מונח על רצפת הסירה, הנהג התניע ויצאנו לדרכנו מדרום לצפון אינלה לייק (אגם אינלה). האגם הזה – 19 ק”מ לאורכו ו6.5 ק”מ לרוחבו, הוא המקום הכי מתויר בבורמה, אולי חוץ מבאגאן, ובצדק. יש לנו עוד כמה ימים פה ואת הרוב עוד לא ראיתי, אבל רק מהשיט הזה כבר נדהמתי מהיופי של המקום הזה, שהוא סוג של ונציה של המזרח – כפרים שלמים בתוך המים, דייגים שחותרים עם הרגליים, שדות, פרחים ועצים (!!) בתוך המים. מדהים.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: