Serenity and frustration in Trivandrum

The sleeper class train wagon was very quiet when I fell asleep, sometime around midnight and somewhere around Madurai. When I woke up, at 6:00 am, the ambiance was a bit different. A sneak peek from the top berth has clarified the situation: lots of Indians sitting and standing in every conceivable way possible. Honestly, I was surprised they’ve left me to sleep by myself. Climbing down was a challenge.
An hour later, my backpack was already in luggage storage, and I was trying to readjust myself to Kerala’s relative order and cleanliness, while strolling the streets of its capital – Trivandrum (well Trivandrum is actually the British and easy-to-pronounce name. The official name is – prepare yourselves – Tiruvhanthapuram).
The stroll has led me to a random park and a Kerala culture & history museum. Not bad if you have some time to kill.

And why would I need to kill some time? because my mom’s landing at noon! Therefore, the second part of the morning was a bit less calm, and can be summarized by one crucial question – how the hell do I get to the damn airport?!

According to the Lonely Planet – usually a trustworthy source as far as it comes to transportation – line 14 leaves the bus station towards the airport and costs 7 ruppees, which is about 10 cents.

Simple, right?

 


קרון השינה היה מאוד שקט ושלו כשנרדמתי, אי אז בחצות ואי שם במדוראי. כשהתעוררתי, בשש בבוקר, האוירה היתה טיפה שונה. ע”י מבט חטוף מהדרגש העליון גיליתי המוני הודים יושבים ועומדים בכל נקודה ופוזה אפשרית. בכנות, הייתי מופתע מכך שאף אחד לא טיפס לדרגש שלי וישן איתי כפיות. גם לרדת למטה היה מאתגר.
שעה מאוחר יותר התיק שלי כבר בשמירת החפצים של הרכבת ואני מתרגל שוב לסדר והנקיון (היחסי…) של קראלה תוך כדי שיטוט ברחובות הבירה שלה, טריבנדרום (למעשה טריבנדרום זה השם הבריטי והקל להגיה, והשם הרשמי הוא – תחזיקו חזק – טירווהאנטאפוראם).
השיטוטים הובילו אותי לפארק רנדומלי ולמוזיאון היסטוריה ותרבות של קראלה שהתגלה כמוזיאון ארכיאולוגיה של קראלה עם מדריך פרטי. לא רע אם אתה צריך להרוג זמן.

ולמה שאני אצטרך להרוג זמן? כי בצהריים אמא נוחתת! ולכן, החלק השני של הבוקר היה קצת פחות רגוע ונינוח והסתכם בשאלה אחת גורלית – איך לעזאזל מגיעים לשדה התעופה הארור הזה?!

לפי הלונלי פלאנט – מקור די מהימן לבירור דרכי הגעה – קו 14 יוצא מתחנת האוטובוסים לכיוון שדה התעופה ועולה 7 רופי, שזה פחות מחצי שקל.

נשמע פשוט.

אחרי שנהג הריקשה ניסה לעשוק אותי ולקחת אותי לתחנת האוטובוס הלא נכונה, שמעבר לכביש, ואחרי שהבהרתי לו שאני צריך הסעה למקום *אחר* ולא עזרה בחציית הכביש,  הגעתי לתחנת אוטובוסים עם שני חלקים – אחד מכל עבר של כביש ראשי ועמוס. הריקשה הורידה אותי בצד אחד ומיד קיבלתי הכוונה לחצות את הכביש. אני מבקש לציין שלאורך כל הסאגה הזאת אני עם תיק גדול על הגב, תיק קטן על הבטן ומצלמה וגיטרה על הכתף. וחם ולח לי.

אני מבקש לציין עוד משהו – לאוטובוסים בטריבנדרום *אין* מספרי קוים. תודה לך לונלי פלאנט.

בצד השני הפנו אותי לעוד מקום, בו הצביעו לי על נקודה בצד הראשון של הכביש. חציתי שוב וחיכיתי שם ביחד עם הודי חביב בעל אנגלית רהוטה שעזר לי לעלות לאוטובוס לשדה התעופה. כשהכרטיסנית הגיעה היא שאלה אם אני צריך להגיע לשדה לטיסות פנים, ואני בדקתי בתנ”ך שלי, Google now, שאמר לי שאני צריך להגיע לשדה התעופה הבין לאומי (למרות שזו טיסת פנים). ירדתי מהאוטובוס במהירות וחציתי את הכביש בשלישית. אחד מהעובדים ביקש שאחכה שם והוא כבר יגיד לי כשיגיע האוטובוס. לפי הטון שלו זה היה נשמע שהאוטובוס תיכף פה, עוד שניה. ואז, אחרי רבע שעה, נזכרתי שהוא הודי ושאלתי מתי מגיע האוטובוס. עוד חצי שעה, ויקח לו 50 דקות להגיע לשדה.

דקה לאחר מכן הייתי על ריקשה וחמש דקות לאחר מכן בשדה התעופה.

בשדה התעופה לא שמעו על הטיסה של אמא שלי, ו-google now סיפר לי שהיא נחתה, וגם שהיא מגיעה עוד 45 דקות. פה חשדתי. בירור קצר באתר של שדה התעופה שפך אור על מקור המידע הבעייתי.

בירור ארוך העלה שאני נמצא בטרמינל הלא נכון. אמא שלי נוחתת בטרמינל 1 לטיסות פנים, הידוע בכינויו ‘שדה התעופה לטיסות פנים’. כן, כן, ההוא מהאוטובוס שכבר עליתי עליו וירדתי ממנו.

אחרי מחיר מופקע למונית בין הטרמינלים – או בין שדות התעופה, אנערף – והמתנה קצרה, פגשתי את אמא שלי אחרי חודשיים וחצי. נסיעת המונית לורקלה הייתה מלאה בסיפורים משעשעים על טבילת האש שלה בהודו – לילה במומביי.

בהגעה לורקלה הספקתי להיות מתוסכל מהודים עוד פעם אחת ואחרונה לאותו יום, כשהחדר שהזמנתי מראש לא היה פנוי, אבל לא נורא. שום דבר שמקלחת, קארי דגים, מאלאי קופטה, מיץ אננס ונענע, לאסי קוקוס בננה ובאנופי פאי לא יכולים לפצות עליו.

ומה עם שאר הרפתקאותינו בורקלה? יותר מדי דומות להרפתקאותיי הקודמות פה מלפני שבועיים, אבל כל זאת ועוד בפרק הבא, או משהו כזה.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: