אשפוז ויציאה לחופשי

ורקלה, הו ורקלה – החוף, הדגים ובית החולים. כל החבילה.
קיבלנו משהו כמו 24 שעות של חסד להנות מהחוף והרוגע של ורקלה לפני שהתחלתי להרגיש את קלקול הקיבה.
טוב, מי שלא חטף קלקול קיבה לא היה בהודו. זה בצ’קליסט. למעשה, עד אותו הרגע הייתי מאוד מרוצה מזה ששרדתי חודשיים וחצי במזרח בלי זה (בטיול הקודם זה לא החזיק את השבוע הראשון).
אחרי שהערב והלילה לא הראו מגמת שיפור, שמנו פעמינו בבוקר לביה”ח האהוב עלי בהודו, בי”ח מנגלה (כן, כן). רבע שעה לאחר שהגעתי לשם כבר הייתי מחובר לאינפוזיה לראשונה בחיי, וקצת אחר כך הגיע הרופא החביב שחתך לי את בית השחי שבועיים לפני כן. והחליט לאשפז אותי ליומיים.
אז כן, עזבנו את הגסטהאוס לטובת חדר די דומה בביה”ח – שתי מיטות, שירותים ומאוורר תקרה. ומחט שתקוע לי באופן קבוע ביד ימין, ומדי פעם מחברים אליו עירוי.
כשאני הגעתי לביה”ח הזה אז, הייתי כבר אחרי הרבה זמן בהודו, וזה לא היה המפגש הראשון שלי עם מרפאה הודית, אז לא הייתי מופתע מתנאי ההגיינה הירודים, בלוני החמצן הענקיים שמחליפים את שקעי החמצן בקירות, המעלית שכבר עבר זמנה, הרישום הידני של הכל, המטופלים האחרים הסקרנים, האוכל, המיטות הלא נוחות, והרשימה יכולה להימשך עוד ועוד…
אמא שלי, לעומת זאת הייתה בשוק.

כשהגענו לביה”ח עם כל התיקים שלנו, איירין, האחות המקסימה והצחקקנית להחריד שטיפלה בי גם בפעם הקודמת, נכנסה איתנו למעלית העתיקה. כמה שניות לאחר תחילת העליה מצאנו את עצמנו במעלית תקועה ובתוקף מוחלט. הפסקת חשמל, ובמעלית הזאת אין אורות חירום. בשביל אמא שלי זו הייתה הפעם השלישית או הרביעית בחייה שהיא נתקלה במעלית, היא לא מתה על זה, בלשון המעטה.
ואי אפשר לשכוח מסאגת הג’וק, שהטיל אימים על אמא שלי במשך לילה ויום שלמים, עד שנקטל באומץ לב על ידי. אם אתם שוקלים לגרום למישהו לבוא להודו, תוודאו קודם שאין לו פחד לא רציונלי מג’וקים. או עכברושים (אליינה). או עכבישים (נטליה).

מה שכן, הטיפול הרפואי מעולה והיחס של הרופא והאחיות, שאת כולן הכרתי מהפעם הקודמת, היה היחס הכי טוב שקיבלתי בחיים. לרופאים ולאחיות בארץ יש מה ללמוד.
בבוקר שלמחרת תחילת האשפוז כבר הרגשתי בסדר, אבל חויבנו להישאר שם עוד יום להחלמה ועירויים נוספים, ודי הרגשנו בכלא.

אחרי כמעט יומיים יצאנו לחופשי, הישר לתחנת הרכבת. כף רגלי לא תדרוך בורקלה יותר בטיול הזה, אני נשבע. לא טוב לי לבריאות, כך מסתבר.
שלוש וחצי שעות הנסיעה דרומה לקנייאקומארי (kanyakumari), העיירה ששוכנת ממש בשפיץ הדרומי של הודו, היו שינוי מטורף לשנינו. האוויר, הרוח והנופים של הודו היממו אותנו אחרי החוויה הזאת – נהרות רחבים עם עצי קוקוס על גדותיהם, מטעי בננות רחבי ידיים, הרים באופק על רקע שדות אורז, כפרים קטנים לצד המסילה, איש שוטף את הפרות שלו בנחל…

קנייאקומארי, למרות כל האנשים (ישראלים והודים כאחד) שהפצירו בי שאין סיבה להגיע לשם, התגלתה כעיירת עולי רגל מקסימה, עם מקדש (שגברים צריכים להיכנס אליו בלי חולצה), ורחבת דוכנים מלאה בעולי רגל שבאו לטבול במים שבשפיץ הדרומי של הודו. בדוכנים אכלנו מעין כדור בצל מטוגן שהזכיר לשנינו אחד לאחד את פשטידת הבצל האגדית של סבתא שלעולם לא נאכל עוד, רק חריף.
החוף של השפיץ סלעי, הבריזה אימתנית, הים סוער, הגלים גבוהים והשפריצים שהם עושים כשהם מתנפצים על הסלעים הם כנראה המרשימים ביותר שראיתי.
ממש לא רחוק מהשפיץ יש שני איים קטנטנים (או סלעים גדולים) – על אחד ישב פעם איזה הוגה דעות הודי מפורסם ועשה מדיטציה במשך יומיים ועכשיו יש שם מרכז נחמד לזכרו, ועל השני פסל עצום מימדים (בגובה 40 מ’!) של אחד מהמשוררים ההודים הגדולים. מחזה מרהיב.
חוץ מזה יש פה גם אנדרטה לגנדי, ובעיקר הרבה סמטאות קטנות עם בתים צבעוניים שהזכירו לשנינו את סמטאות האיים היווניים. אפילו יש חתולים וכנסיות, באופן לא אופייני להודו.
אה, וכמעט כל התיירים המערביים חוץ מאיתנו (לא הרבה בכלל) לבושים בבגדים רחבים ולבנים עם טיקות (נקודות אדומות) על המצח. אני חושב שהייתה בריחה המונית מאיזה אשראם באזור.

חשוב לציין שהרושם הראשוני של אמא שלי מהאוכל ההודי (מלבד הארוחה הנהדרת בורקלה טרם האשפוז [שבדיעבד אולי היה עדיף אילו לא נאכלה]) היה רע. המאכלים בביה”ח, בתחנת הרכבת וברכבת (כלומר, מה שמכרו בתחנות מחלון לחלון) היו חיקויים גרועים לגדולה של האוכל ההודי, אבל אחרי 24 שעות פה, עם טאלי, דוסה, כל מיני מטוגנים, מרציפן הודי והרבה צ’אי, הרושם תוקן.

מפה אנחנו ממשיכים מחר צפונה, חזרה לקראלה הישר לנהרות שלה.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: