שלב חדש

ינואר התחלף לפברואר, אמא שלי טסה חזרה לארץ וקראלה התחלפה בקרנטקה.
עזבנו (נוי ואני) את פורט קוצ’ין, את החום והלחות המטמטמים, היתושים, הוילות, הדגים, המדרכות והנקיון היחסי.

לאחר נסיעת לילה מייגעת הגענו למייסור – עיר הודית לא קטנה בכלל, עם הרעש, הלכלוך, הצפירות, וגם עם הצבעוניות ושמחת החיים שאני כ”כ אוהב בערים כאלה. בדיוק סיפרתי מקודם לליביה – השוויצרית שהכרתי במונאר והייתה איתנו במקרה על אותו אוטובוס למייסור – שבפעם הראשונה שלי בהודו נרתעתי מערים כאלה, מהודו האמיתית. לא שהודו הכפרית והקרירה של ההימאליה היא לא הודו האמיתית, אבל היא… לא מייצגת. פה, בדרום, זה אחרת. כמו שחשבתי ורציתי שיהיה.

החדר שלנו (של שלושתנו) בקומה השניה – לא מספיק גבוה כדי להתנתק מהרעש וההמולה של העיר, אבל מספיק גבוה כדי להנות מבריזה של אויר קריר ונקי של ערב ולהירגע במרפסת. רוגע ובריזה בעשרה שקלים ללילה – עסקה לא רעה.

רק עכשיו, אחרי מנת הבריזה והקרירות הזאת, הבנתי כמה אני רגוע ושלו ביומיים האחרונים. בזכות המרחב שיש לי פתאום, כי שבועיים עם אמא זה לא קל (היי אמא, זה לא אומר שלא היה לי כיף! ). בזכות שותפותיי החביבות. בזכות המחשבה שהייתה לי פתאום, שאיזה מדהים זה שאני פה בכלל. יצא לי להתגעגע קצת לתל אביב ולמקום משלי בזמן האחרון, אבל למרות זאת, ולמרות כל שאר הגעגועים, זה המקום שאני צריך להיות בו עכשיו, ולאורך כל הדרך אני לא מפסיק להיות אסיר תודה לכל האנשים שאפשרו לי להיות פה, ובמיוחד לעצמי, שאפשרתי לעצמי להיות פה.

מחר ניסע למדיקרי, לנשום שוב קצת אוויר גבעות, ולאחר מכן – כמה שאני כבר מחכה לזה! – אמשיך לרביצה בחופים, בגוקרנה או גואה.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: