השגרה של גוקרנה

פסקול: When you wish upon a star.

החופים של גוקרנה הם כל מה שציפיתי לו. יותר מדי זמן (חודשיים…) עבר מאז שהייתי בגן עדן שלו כזה.

כל ערב יושבים על החול וצופים בשמש שוקעת בים. ישראלים מנסים לפצח מכרים משותפים, הולנדי ונפאלית מכינים רום עם קולה, כמה בנות עושות הולה הופ, מסביב כלבים משחקים ביניהם, פרות פוסעות בנחת לאורך החוף והגלים מתנפצים.

הרבה אחרי שהשמש שקעה אני יושב לבדי על החוף מול הים והכוכבים, נזכר בעובדות נשכחות ומגלה כמה חדשות.
נזכר שכשחשוך מסביב ורואים הרבה כוכבים, אז הם מנצנצים. כולם. כל הזמן. ושלראות כוכב נופל זה לא כ”כ נדיר.
מגלה שאם אני יושב כשני מטרים מהקו העליון אליו מגיעים הגלים ועוצם את העיניים, אז אני שומע רק את התנפצות הגלים ממש ליד. ופתאום זה כל מה שיש, רק גלים חזקים, ואפשר פתאום לחשוב שאני בתוכם ולא לידם. וברגע הראשון זה קצת מפחיד ומעורר אסוסיאציות לטביעה, ואחר כך זה כבר סוחף.

לא מבין בשביל מה צריך סמים.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: