השגרה של גוקרנה, חלק ב

הימים עוברים במהירות באום ביץ’. כשאני מסתכל אחורה על כל יום אני מגלה שלא עשיתי יותר מדי, וזה בסדר.

ארוחת בוקר מול הים, ספר, לשבת עם חברים, להיכנס לים, ארוחת צהריים, לשבת עם חברים, להיכנס לים, לשבת עם כולם על החוף בזמן השקיעה, להיכנס לים, ארוחת ערב, לשבת עם חברים, להיכנס לים, לישון. מזהים את הדפוס?

היום בבוקר ליביה, נטע ומשה עזבו לכיוון גואה ולי לקח רגע למצוא את עצמי, אבל רק רגע. בכל מקום שאליו אני פונה אני מוצא חברים שהכרתי פה בימים האחרונים, עד כדי כך שיש לי קושי להחליט באיזה שולחן לשבת במסעדה או עם מי לשבת על החוף. אף פעם לא חסר עם מי לראות את השקיעה, או אנשים שהכרת הרגע מסביב למדורה שיציעו לך יין ןעוגיות. זה פשוט הוייב הנהדר שיש למטיילים שפתוחים להכיר אנשים חדשים כל הזמן, ומידת הפתיחות שלי לוייב הזה, שרק גדלה כל הזמן. בדיוק יצא לי לחשוב על זה שזה חלק גדול מהקסם, שזה מה שצריך לקחת מפה.

לפני יומיים חצי ממסך הלפטופ שלי נהיה שחור באופן קבוע, ובתזמון מושלם לפני מס’ שעות חצי ממסך הקינדל שלי הפסיק לעבוד. את שניהם אתקן במוקדם או במאוחר (האפשרות הסבירה יותר), אבל בינתיים אני בלי דרך נוחה להעלאת וגיבוי תמונות ולקריאה. על פניו הייתי אמור להיות ממש מבואס, אבל אחרי הבאסה הראשונית אמרתי לעצמי כמה העובדה שיהיה לי קצת יותר מסובך להתעסק עם התמונות היא שולית, ושתמיד אפשר לקרוא ספרים ‘אמיתיים’. אני חושב שבארץ הייתי לוקח את זה יותר קשה.

בעוד פחות משבועיים אטוס לצפון הודו ולכן הזמן די קצוב. האמפי, המקום שכל מטיילי דרום הודו מדברים עליו ונזכרים בו בחיבה ובערגה,
עוד מחכה לי בזמן הזה, אבל כ”כ מפתה להישאר על החוף עוד ועוד. מועד העזיבה נדחה כבר פעמיים.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: