Home, freezing home

פסקול: Nick Drake – Northern Sky

המונית הורידה אותי בתחנת הרכבת של אמריצר והמשיכה עם אבא שלי לשדה התעופה. עוד פרק חדש מתחיל לבד.
נסיעת הרכבת האחרונה שלי לפעם הזאת בהודו. אני יושב ליד החלון, רוח קרירה על הפנים שלי, השדות חולפים על פניי, וכל זה עם דה נאשיונאל וניק דרייק ברקע. אתגעגע לזה.

אחרי הרכבת יש אוטובוס, ובאמצע הנסיעה האוטובוס עוצר בצד ומדומם מנוע. כמו כל המכוניות על הכביש.
אחרי כשעה שכל הרכבים עומדים מישהי מספרת לי שהייתה תאונה בהמשך הכביש ולכן הוא חסום. ואני? אני בכלל לא חשבתי לשאול מה קרה, או כמה זמן זה יקח. מה כבר יש לי לעשות? בטח יש סיבה טובה שעצרו, כשיהיה אפשר ימשיכו, ואין מה לעשות בקשר לזה. ואם אשאל כמה זמן זה יקח, הם יזרקו כמות זמן רנדומלית וחסרת אחיזה במציאות. אז אני יושב על הדשא וקורא ספר, מנמנם באוטובוס, כל זה בלי לדעת מה קורה ובלי לדאוג בקשר לזה. אם זה היה קורה בארץ…

שמונה שעות אחרי שעזבתי את אמריצר הגעתי לדהרמסלה. בין האנשים שירדו מהאוטובוס ביחד איתי היה הודי אחד שהסתכל עלי ואני עליו. לרגע בלי להבין מאיפה אנחנו מכירים, ואז הבנתי שהוא המוכר במכולת שהייתי קונה בה. מניח שהוא זיהה אותי בתור ‘ההוא שהסתובב פה הרבה די מזמן’.
עוד אוטובוס, ואני מגלה שצריך ללכת עשר דקות עם כל התיקים עד לריקשות כי הכביש בעבודות. במהלך ההליכה הזו יש גם קטע שבדיוק מרצפים בבטון רטוב ואני צריך ללכת על הקצה שלו ולשמור על שיווי משקל עם כל התיקים, או שמישהו יחשוב שהמאפיה טיפלה בי.

אחרי ההרפתקה הזאת ריקשה, העליה הקשוחה של באגסו ברגל, והגעתי הביתה. שום דבר לא השתנה. קצת יותר קר (זו הייתה הצהרה מוקדמת מדי כשכתבתי את זה, ועל כך בהמשך), ההרים קצת יותר מושלגים מסביב (ווהו!!), וקצת פחות אנשים. אום, בעל הגסטהאוס הקבוע שלי, מחבק אותי ונותן לי מחיר נהדר לחדר נהדר. חזי, סוכן הנסיעות, ופסאנג, המסז’יסט הטיבטי, גם זוכרים אותי, וגם המלצרים בשלושת המסעדות האהובות עלי, מחלקם כבר קיבלתי חיבוקי דוב ואת השאלות ההודיות-פולניות הרגילות (‘מה עם חברה?’).
הכי כיף היה לפגוש שוב את רז’ני, המורה לבישול, ובעלה נרינדר, המורה להינדי.

מלאי קופטא שחלמתי עליו, צ’אי מסאלה ובנופי פאי. פיצוי הולם ליום שלם של בננה ועוגיות.
כמה טוב להיות בבית (:
אה, ומסתבר שרותם, רותם, ירדן והדר, אותן הכרתי בגוקרנה, הקשיבו לעצתי והגיעו לאותו גסטהאוס, אפילו לאותה קומה.

image

image

למחרת, במהלך העליה לחלקים העליונים של באגסו, נתקלנו במאיה, ישראלית שבדיוק פותחת שם גסטהאוס. היא סיפרה לנו איך היא הגיעה לזה, הראתה לנו את החדרים הנהדרים שיש לה, ובעיקר גרמה לכולנו לקנא בחיים שהיא סידרה לעצמה. אמרתי לה שאני מעריץ אותה.

אבל מה, מסתבר שבאמת קר פה באפריל. אמנם פחות גשום, אבל פאקינג קר. אני מדבר על צעיף-כובע-כפפות-פליז-בגדים-תרמיים קר.
חשבתי שאבוא לפה ואטפס על איזה הר כחימום לקראת הטרק בנפאל. כנראה שזה לא יקרה, אבל בינתיים אני מקבל קירור לקראת מזג האוויר שיהיה בטרק בנפאל, רק שפה החדרים והמסעדות לא מספיק ערוכים לקור הזה.
כל שנותר לי להגיד הוא: בררררררר.

image

את סדר פסח אנחנו עושים באחת המסעדות פה שמתמחות באוכל ישראלי, את בקבוקי היין (יין!!!!) כבר קנינו במכולת.
נחמד להיזכר שגם לפני שנתיים הייתי בסדר פסח במזרח, במזג אוויר עוד יותר קר. שני שליחי חבד נסעו במשך כמה ימים כדי להגיע עם אוכל ויין למנאנג, אשר בגובה 3500 מ’ באנאפורנה אשר בנפאל.

ונסיים בנימה אופטימית:

image

Advertisements

One Comment on “Home, freezing home

  1. אתה יכול ללכת ל Tamang heritage trek הזה ולהתחיל לספור להם בטמנג

    Liked by 1 person

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: