Tamang Heritage Trail

אחרי שנתיים וחודש (בדיוק!), הגיע הזמן לצאת שוב לטרק ארוך בנפאל.
התכנון המקורי היה האוורסט בייס קמפ, אך הוא נפסל מפאת אורך, קושי פיזי וחשק.
הטרק הנבחר הוא שילוב של שני טרקים – הראשון הוא טרק מורשת הטמאנג (הקבוצה האתנית אליה שייכים גם בני הכפר מנגאו בו התנדבתי), טרק חדש יחסית שמתמקד בתרבות המקומית ופחות עמוס בתיירים. השני הוא טרק הלאנגטאנג, אשר עובר בעמק הלאנגטאנג היפהפה שמצפון לקטמנדו. זה הטרק שכמעט יצאתי אליו לפני שנתיים, אך יום לפני היציאה אליו נקעתי את הרגל.

נסיעת האוטובוס לסייאפרו בסי, נקודת ההתחלה של הטרקים באזור ההימלאיה הצפוני לקטמנדו, הייתה כל מה שהבטיחו לי שהיא תהיה – ארוכה, יפהפיה, מפותלת עד כדי בחילה – ואף מעבר לכך.
כשהאוטובוס ניסה לעבור במקביל למשאית בדרך הצרה זה לא הפתיע אף אחד. כשהם נתקעו אחד בשני זה היה קצת יותר מפתיע, וכשכמה חלונות נסדקו זה כבר בכלל היה מרגש. בשלב הזה כולם יצאו מהאוטובוס לצפות בנסיונות החילוץ שהתקדמו לכיוון חיובי. כשזה קרה חזרתי לשבת באוטובוס, ומצאתי איזו בליטה של המשאית כמה ס”מ מהחלון שלי. אחרי כמה דקות החלטתי שאולי כדאי לקום לבינתיים. ההחלטה הזאת התבררה כאחת מההחלטות הטובות שקיבלתי בחיי, כי אחרי שתי דקות הג’ק של המשאית השתחרר, והבליטה של המשאית החליטה לערוך היכרות אינטימית עם החלון, מה שגרם לו להישבר לרסיסים.

image

וכך העברתי את שאר הנסיעה ללא חלון, כולל הדקות האחרונות שכללו מבול עם ברד. אה, ובשלב מסוים גם היה פנצ’ר (הממממ, אולי היו זכוכיות על הכביש…).

עם הירידה מהאוטובוס פגשנו (אני ואליינה – ידידתי האירנית אותה הכרתי בדצמבר בהודו) לראשונה את הפורטר החביב שלנו, קומאר.
למחרת התחלנו את היום הראשון של הטרק בטיפוס רציני של כמה שעות. סייאפרו בסי הוא כפר קטן ששוכן בעמק הנחצה ע”י נהר. ככל שטיפסנו יותר ניגלו בפנינו חלקים רחבים יותר מההרים והפסגות המושלגות המהממות שמסביבנו. כ”כ קרוב!
בסוף העלייה המתישה אכלנו דאל באט משובח ופגשנו גור כלבים שכבר מתפקד כרועה עזים. וגם נפאלי שמאוד אוהב לדגמן למצלמה את המעיל האופנתי שלו (מגיע עם מבט חודר תואם).

אז אחרי העלייה המתישה (מצחיק שאז עוד חשבתי שזו עליה מתישה…) המשכנו ללכת על ההר מעל העמק החדש שנגלה בפנינו, ושבו בילינו את הימים הבאים. וכמובן – הרים מושלגים נוספים ומרשימים עוד יותר נגלו בפנינו.
גאטלאנג, הכפר בו ישנו באותו לילה, היה גדול יחסית (אך קטנצ’יק באופן אבסולוטי), עם בתי אבן חומים צמודים אחד לשני במורד ההר, מוקפים בטרסות ירוקות. הכפר עצמו מלא בילדים מקסימים (אפילו הקטנצ’יק שדפק לנו מבט של ‘ושלא תעזו להיכנס שוב לשכונה שלי’ היה מקסים), חלקם צועקים בהתלהבות ‘נמסטה’ ורודפים אחרינו. גם למשפחה שניהלה את הגסטהאוס שישנו בו היו כמה כאלה (:

image

למחרת ירדנו מגאטלאנג (2200*) לתחתית העמק (1600), ומשם התחלנו לטפס על ההר שממול, אכלנו את הדאל באט הכי טוב אי פעם, ומצאנו עליה עוד יותר מתישה מהקודמת, עד שהגענו לטאטופאני (2600). טאטופאני בנפאלית זה מים חמים, וכך בעצם נקרא בנפאל כל כפר שמתפאר במעיינות חמים (המפורסם שבהם בסוף טרק סובב האנאפורנה, שם הייתי לפני שנתיים). אז כן, המעיינות החמים בהחלט היו סיום הולם ליום הזה, במיוחד כשתוך כדי השכשוך במים פרוס בפניך כל העמק.

image

הטמאנג הם נפאלים ממוצא טיבטי, בודהיסטים. באזור הזה חלקם אפילו פליטים טיבטים טריים – הגיוני מעצם הקרבה לטיבט. כל האזור די מבודד, לחלק מהמקומות יש דרכי עפר, אבל לרוב הכפרים ניתן להגיע רגלית בלבד. תנאי המחיה מאוד בסיסיים וסגנון החיים די השתמר (מלבד העיסוק בתיירות). הטמאנגים לבושים בלבוש מסורתי מאוד צבעוני ויפה, בעיקר הנשים שמסתובבות עם כובע עגול רקום וצבעוני. הזקנים הטמאנגים מדברים רק בשפת טמאנג, אפילו נפאלית הם לא יודעים.

היום השלישי המשיך בעוד עליה במעלה ההר.
גם אחרי שלושה ימים, עדיין היו לי רגעים רבים של תדהמה מכל היופי, השקט והשלווה שמסביבי. דמיינו לכם את כל ההרים הירוקים והתלולים האלה, נהר בין שני רכסים, כפרים וטרסות פזורים בכל מקום, פסגות מושלגות מבצבצות מעל ההרים, וכל זה עם השקט. כלום, אין שום רעש מלבד המים, הרוח והציפורים.
אז עלינו ועלינו, עברנו לצד השני של ההר לעמק חדש, נחשפנו לרוח אימתנית (כמו שרק רוח בגובה 3000 מ’ ללא שום מחסום פיזי שמאט אותה יכולה להיות), התחלנו להרגיש את ההבדל בנשימה בגלל הגובה, והשתאינו למראה ההרים שהתנוססו מסביב מכל עבר. בשלב הזה אלו לא רק פסגות, ממש רואים את ההרים המרשימים, רובם בתוך העננים.

בצהריים הגענו לנאגטאלי (3165) – אמצע שום מקום מישורי יחסית במרומי ההר, שטחי מרעה גדולים עם כבשים,  והחיה-המוזרה-שנראית-כמו-שילוב-של-יאק-ופרה. וכמה אוהלים של רועי הצאן, ושלושה גסטהאוסים. וזהו. כלום.
המקום הזה הזכיר לי את קיריגנגה ומעבר רוטאנג בצפון הודו, שני מקומות קסומים שנמצאים בגובה דומה ועם אותו אופי.
לנאגטאלי הגענו כשהמקום אפוף עננים, אבל כמה שעות לאחר מכן העננים נעלמו לחצי שעה ומסביבנו נגלה מחזה מרהיב – כן, ההרים, כמובן.

למחרת התעוררנו בשש. שרשרת ההרים המופלאה (הלאנגטאנג, לכבודה בעצם התכנסנו כאן) התנוססה לנו מול העיניים, בלי עננים בלי כלום, עם השמש שכמעט מתחילה להציץ מאחור, וכל זה באותו העמק, מעבר לנהר (עוד נגיע לנהר הזה…).
אז הרים יפים. תמיד אפשר לראות אותם מנקודה יותר טובה, ולכן באותו הבוקר טיפסנו שלוש שעות, דרך נוף מהמם ויערות צבעוניים של עצי רודונדרון, עד לנקודת תצפית בגובה 3800, שכדי להגיע אליה כבר נאלצנו לדדות מדי פעם בשלג. מנקודת התצפית ראינו לראשונה את פסגת לאנגטאנג לירונג (7227) במלוא תפארתה, וגם את מעבר הגבול בין נפאל לטיבט.
בדרך חזרה מהתצפית נאלצנו ללכת בגשם וברד, וכשהגענו חזרה לנאגטאלי היינו שנינו מותשים – מהגובה, הקור, ההליכה, הגשם, מה לא.
כמובן שהדבר ההגיוני לעשות היה לאכול דאל באט, לנוח טיפה, ולהתחיל בירידה פסיכית בגשם לכיוון טהומן (2300).
למחרת הירידה המשיכה בשיפוע פסיכי עד לתחתית העמק, לנהר (1600), ועליה להר שמצדו השני של הנהר עד לברידהים (2200). היומיים האלו היו ללא ספק מהדברים הקשים פיזית שעשיתי, וכל שרירי הרגליים שלי שותפים להרגשה הזאת ברגעים אלה ממש.

image

כמה התגעגעתי לשגרה הזאת של טרק ארוך – ללכת בבוקר, להגיע לאיזה מקום שכוח אל עם נוף מהמם, לאכול שם דאל באט ולנוח שעה שעתיים, ואז להמשיך לעוד הליכה עד שלוש ארבע, ולהגיע לכפר חדש, ולהסתלבט ולנוח עד הערב, להרגיע קצת את הגוף המותש שלך.

ברידהים הוא כפר קטן ומקסים, אנחנו ישנים בצמוד למקדש הבודהיסטי המקומי, בגסטהאוס של זוג טיבטים זקנים חמודים שמכינים אוכל מדהים. החלטנו להישאר פה ליום מנוחה, גם בגלל שרירי הרגליים שלי וגם כי מחר במקדש יהיה פה טקס גלגול נשמות, 49 יום לאחר שמישהו מהכפר נפטר (וגם – קשה להסביר כמה מספק זה לישון שני לילות באותו המקום באמצע טרק).
בינתיים אנחנו יושבים עם זוג הטיבטים, שותים אלכוהול מקומי שדומה לוויסקי ורואים איתם וידאו של יום הולדת שנה של הנכד שלהם, בניו יורק. זה כולל ריקודים טיבטים, נפאלים, הודים וטמאנגים והפעלות אמריקאיות כמו קריוקי ולימבו. הזוי.

לפי התכנון הנוכחי, עוד יומיים נגיע להתחלה של טרק הלאנגטאנג ועוד כעשרה ימים נחזור לקטמנדו, לציוויליזציה.

* מספרים בסוגריים מציינים גבהים.

Advertisements

One Comment on “Tamang Heritage Trail

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: