Life goes on

Gilmour’s guitar caresses the night. The news tell me that the roads in Langtang valley are being reopened – life goes on, in spite of everything. On a Facebook video I can watch the locals rebuilding the roads, piling up the rocks. The road resembles the roads in Kangjim, but I know it can be anywhere.
The video lasts for a whole 5 minutes, and nothing exciting is happening over there. Mountians, low clouds, strong winds, lots of green, and a bunch of old grinning Nepalis, labouring in the middle of the day and piling up rocks. It’s quiet all around. For a few minutes, I just sit and watch this ‘nothingness’, and a few moments, I’m there. For a few moments I’m reminded what it’s like to be in the now, in the moment, without countless distractions – without car, planes and machine noises. I picture myself over there, with the landscape and the silence, maybe with a good book. Naturally, the first scene I’m picturing is the one from the days the followed the earthquake. It’s wierd to suddenly realize that even that week is engraved in my memory as a serene week, in spite of the helicopters, landslides and earthquakes. I’ve just spoken to Juliette today and told her what’s the response I usually get when I show someone my earthquake photos – ‘Why are you smiling?!’. What, did you expect me to sit and mope for a whole week? You can and you should find the good aspects in (almost) every situation. Juliette, in turn, agreed with me and added, ‘We were the lucky ones’. Indeed.

The Nepalis in the video, the ones that are picking up the pieces of the ruined road, and maybe, to some degree, the pieces of their shaken-up lives, look pretty satisfied. Grinning. They teach me this lesson over and over again, even through a Facebook video.

These news and issues are in my radar because I’m looking for it. It’s not because I’m thinking about the earthquake, but rather because I can’t completely cut myself off from that part of the world. It keeps calling me, and this different lifestyle draws me nearer each and every day here in Tel Aviv. It’s not that I don’t like it here. Maybe it will always be my paradox.


 

הגיטרה של גילמור מלטפת את הלילה. הידיעות בחדשות מספרות לי ששבילי הלאנגטאנג נפתחים שוב לתנועה – החיים ממשיכים, למרות הכל. בסרטון בפייסבוק אפשר לראות את תושבי העמק בונים מחדש את שולי השבילים, עורמים מחדש את אבני השביל, שנראה בדיוק כמו השבילים של קאנג’ים, אבל אני יודע שזה יכול להיות מקום אחר באותה המידה.

הסרטון נמשך כחמש דקות, ושום דבר לא קורה בו. הרים, עננים נמוכים, רוח חזקה, המון ירוק, וחבורת נפאלים זקנים וחייכנים שעומלת באמצע היום ועורמת אבנים. מסביב שקט. אני יושב וצופה במשך כמה דקות ב”כלום” הזה, ולכמה רגעים אני שם. לכמה רגעים אני נזכר איך זה להיות באמת בעכשיו, בלי אינספור גירויים והסחות דעת מסביב – ללא רעשי המכוניות, המטוסים, המכונות. אני מדמיין שם את עצמי, רק עם הנוף והשקט, אולי איזה ספר. באופן טבעי הסצינה הראשונה שעולה לי לראש היא מהשבוע של רעידת האדמה. מוזר לי פתאום להבין שאפילו השבוע הזה נצרב לי בזכרון כשבוע רגוע בסה”כ, למרות המסוקים והמפולות שהיו מסביבנו כל הזמן, והרעידות שפקדו אותנו מדי פעם. בדיוק דיברתי עם ג’ולייט היום ושיתפתי אותה בתגובה הקבועה שאני מקבל כשאני מראה לאנשים תמונות שלי מתקופת רעידת האדמה – “למה אתה מחייך?!”. מה, רציתם שאבכה במשך שבוע? צריך ואפשר למצוא את הטוב והשלווה ב(כמעט) כל סיטואציה. היא, בתגובה, הסכימה והוסיפה – “We were the lucky ones”. אכן.

הנפאלים בסרטון, אלו שאוספים בחזרה את שברי הדרך ואולי קצת את שברי החיים שלהם, נראים די מרוצים. חייכנים. שוב ושוב הם מלמדים אותי את השיעור הזה, גם כשהם בתוך סרטון בפייסבוק.

כל החדשות והעיסוק בנפאל מגיעים אלי כי אני מחפש את זה. לא כי עניין רעידת האדמה מעסיק אותי, אלא כי אני לא יכול להתנתק לגמרי מהאזור הזה של העולם. הוא קורא לי, וסגנון החיים השונה מושך אותי עוד ועוד לכיוונו עם כל יום נוסף שעובר עלי בת”א. לא שרע לי בת”א. אולי זה תמיד יהיה הפרדוקס שלי.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: