Retroactive travel blog

May 2015.

You think you know where you’re going and which way it’s gonna be, but the roads are winding, changing frequently. Sometimes you get off the road for a few moments (or more). Maybe that’s where I am right now, off the road.

At this point, off the road, I’ve stumbled upon quite a few people that have read my travel blog and have told me (some of them may have been joking) that I should write a book. The idea still sounds absurd to me, but on the other hand, there’s something here that appeals to me. I don’t know if a book will eventually come out of it, but the idea of writing is stuck deep in my mind – for the first time as a more ‘thorough’ writing, not only about what’s going on at the moment.

Three months have passed since I’d landed in Israel till I’ve finally settled and started working again. Lots of people have been wondering what I’ve been doing all this time. The partial answer, and the most relevant for this matter, is that I’ve been writing. I’ve been sitting and writing for hours and days. It’s filled up my time, has made me more relaxed and happy, and has been sort of a treatment for me. The last paragraph if the first I’ve written back then. After that, I’ve started writing about my first time travelling in India and Nepal, and this is where I’ll begin.

Every few days I’m gonna publish another post out of the things I’ve written, and this time it will be in English as well – because I decided that it doesn’t make sense to write a travel blog that the new friends I’ve made on the road can’t read. Oh, and I also really enjoy the translation process, apparentaly.

מאי 2015.

אתה חושב שאתה יודע לאן אתה הולך, ובאיזו דרך זה יהיה, אבל הדרכים הן פתלתלות, משתנות תכופות. לפעמים גם יורדים מהשביל לכמה רגעים (או יותר). אולי שם אני נמצא עכשיו, מחוץ לשביל. ובנקודה הזאת, מחוץ לשביל, נתקלתי בזמן קצר בהרבה אנשים שקראו את בלוג המסע שלי, ואמרו, חלקם אולי רק בצחוק, שעכשיו אני צריך לכתוב ספר. הרעיון עודנו נשמע לי מגוחך, אך מצד שני יש בו משהו שמדבר אלי. אני לא יודע אם יצא מזה ספר בסופו של דבר, אבל זה הכניס לי לראש את ג’וק הכתיבה – לראשונה ככתיבה ‘מקיפה’ יותר, לאו דווקא על מה שקורה ועובר עלי עכשיו, או בעבר הקרוב.

עברו שלושה חודשים מאז שחזרתי ארצה עד שהתמקמתי לגמרי וחזרתי לעבוד. הרבה אנשים תהו מה עשיתי בזמן הזה. התשובה החלקית, והרלוונטית לענייננו, היא שכתבתי. ישבתי וכתבתי במשך שעות וימים. זה מילא לי את הזמן, זה הרגיע אותי, שימח אותי וגם היווה סוג של תהליך טיפולי כלשהו. הפסקה הקודמת הייתה הראשונה שכתבתי אז. משם התגלגלתי באופן טבעי לטיול הראשון שלי, ושם אתחיל.

כל כמה ימים אפרסם פוסט נוסף מתוך מה שכתבתי בתקופה הזאת, גם באנגלית – כי החלטתי שאי אפשר לכתוב בלוג מסע מבלי שהחברים שהכרתי בדרך יהיו יכולים לקרוא אותו. וגם, על הדרך, גיליתי שאני ממש נהנה לתרגם.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: