Spreading wings – March 10th, 2013

Ben Gurion Airport.

‘Don’t look back, don’t look back’, I kept telling myself while steadily walking towards the security check counters, together with Asaf, Begam and Shaked (my friends and new travelling partners), leaving my parents and best friends behind. Take a deep breath.

I escaped the scene. I just wanted this part, the saying-goodbye-part, to be over as quickly as possible. And here I am, walking towards a new episode. I’ve finished my army service (finally, after six years) and ten days later I’m spreading my wings, headed towards Nepal for an adventure that will affect my life thoroughly. Nepal was about to change my life, and I was about to fall in love with it and its people. I was headed towards different cultures, towards meeting freer (is that even a word?) and happier people, towards seeing the world from a fresh, different angle, outside the western bubble.

Later on, I’ll start to consider that moment as the start of my ‘real’ adult life.

The week before was a rollercoaster of feelings (the first of many). I’ve spent the last day at home feeling ‘high’, and at the same time feeling anxiety by the fact that I was about to spend my last night in my own bed for the next six months. That afternoon, my sister left, headed back home. I stroked her swollen belly and promised the little one that’s inside that next time I’m gonna see her, it would be in person.

Two days earlier, I’d been hanging out with my highschool friends for the last time, in our usual spot – my rooftop balcony. Eventually, one by one, they put down their drinks and have started advancing towards the door. A long hug. Have so much fun. Have a really good time. Maybe you shouldn’t go. Go nuts. Don’t go nuts. Do drugs. Don’t do drugs. I’m gonna miss you. I envy you. I would’ve joined you but. Take care of them. I’ll talk to you before you take off.

The plane is in the air, Israel is left behind me, and a new world spreads in front of me.


‘אל תסתכל אחורה, אל תסתכל אחורה’, אמרתי לעצמי, והמשכתי לצעוד לעבר הבידוק הבטחוני ביחד עם אסף, בגם ושקד (חבריי ושותפיי לטיול), משאיר את הוריי וחבריי הטובים מאחור. נשימה עמוקה.

ברחתי משם. רציתי שהחלק הזה, של הפרידה, יגמר כמה שיותר מהר. והופס, הנה אני צועד לכיוון פרק חדש. השתחררתי מהצבא (סוף סוף, אחרי שש שנים) ועשרה ימים לאחר מכן אני פורש כנפיים, לכיוון נפאל, להרפתקה שתשפיע על חיי רבות, למדינה שתשנה את חיי, שעוד אתאהב בה ובאנשים שבה. יצאתי לכיוון תרבויות אחרות, לכיוון מפגש עם אנשים חופשיים ומאושרים יותר, לכיוון ראיה של העולם מחוץ לבועה של המערב.

מאוחר יותר אלמד אתייחס לרגע הזה בתור הרגע שבו החלו החיים ה’אמיתיים’, הבוגרים שלי.

השבוע האחרון לפני הטיסה היה רכבת הרים של תחושות ורגשות (ראשונה מיני רבות). היום האחרון בבית היה High מטורף, משולב בחרדה מהעובדה שאני עומד לבלות את הלילה האחרון במיטה שלי בחצי שנה הקרובה. באותו יום, אחה”צ, אחותי נסעה חזרה לביתה. ליטפתי את הבטן התופחת שלה והבטחתי לקטנה ששם בפנים שפעם הבאה נתראה פנים מול פנים.

יומיים לפני כן ישבתי עם החברים פעם אחרונה, אצלי על הגג. בסופו של דבר, אחד אחד, לאט לאט, הם הניחו את המשקאות שלהם, התקדמו באיטיות לכיוון דלת ביתי. חיבוק ארוך. תהנה המון. תעשה חיים. אולי לא תיסע. תשתגע. אל תשתגע. תעשה סמים. אל תעשה סמים. אני אתגעגע. איזה כיף לך. אני מקנא. הייתי רוצה להצטרף אבל. תשמור עליהם. עוד נדבר לפני הטיסה.

המטוס ממריא, ישראל נשארת מאחוריי, ועולם חדש נפרס בפניי.

One Comment on “Spreading wings – March 10th, 2013

  1. Pingback: Farewell | My True Calling

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: