Long distance friendships

“How about you?”, I ask. I’ve just finished going over my latest whereabouts since the last time we’ve spoken. How much time has it been? Days? Weeks? Months? Depends who’s on the other end of the conversation.It’s not often I actually get to discover what’s going on with the other person. “I’m fine, really. As usual, you know…”.

I’m good at keeping in touch. When I’m in Israel, I’m able to maintain dozens of friendships at the same time. Some I see (or at least talk to) on a daily basis, while some only once in a while. Naturally, it changes while I travel. I still want to keep in touch with my friends, I still find myself wondering about what they’re going through, I still care. I still ask them for advice, or need someone to lean on. Some friends have already proven to me that I can count on them when we’re thousands of miles apart (and vice versa), each of us in totally different life situations. However, in most cases, unfortunately, I’ve discovered friendships tend to weaken.The situation I’ve previously described is the most tangible example. It has happened dozens of times – I’m chatting with a friend on Facebook, or maybe we’ve scheduled a Skype call, and I discover my friend’s life is ‘ordinary’.It seems like everyone wish to know what’s going on with their travelling friend, to listen to an exciting tale, or hear about a new acquaintance I’ve made.I love it when people are interested in me. I’m grateful for it, and honestly, if I wouldn’t have been fond of talking about myself, you wouldn’t have been reading this. But… I also like to take an interest in others. I care about my friends, and I want to know what they’re going through.Once I’ve noticed the trend, I was a bit offended. I thought my friends think I don’t care anymore. How else could I explain the fact they’re disregarding their own experiences? No one is really “fine, really. As usual, you know…”, and those people would’ve elaborated if only I would’ve been back home. So why don’t they? Why do people distance themselves from me? Maybe they presume I’m too caught up with my own issues and experiences, that I only ask for manners’ sake, while not really taking an interest?

“I want you to promise me something – while I’m away, keep sharing and updating me. Don’t think I’m not interested just because I’m travelling somewhere”, I told a good friend of mine, and was really surprised the answer wasn’t simply “Sure, I promise”. “I don’t want to burden you” was her actual response, and it has made me realize how others probably see it as well: “When you’re over there, everything is so big and extreme, for better or worse. You experience a lot. My routine pretty much looks the same. Only the small dilemmas make the difference, but on a larger scale, everything is pretty much the same”.She has made me realize that my friends don’t think I don’t care. They may just see their experiences as insignificant, when opposed to the rollercoaster of backpacking life. It’s less hurtful, but the result is still the same.

“I understand”, I replied, “But it doesn’t mean I’m not interested in the little things. You know, maybe I wouldn’t have read a book about it, but it is interesting because it’s someone I care about”.

Friendship is mutual, and it doesn’t matter where you are physically. In these cases, I felt friendship became ‘frozen’ in a way, and when I came back home, everything went back to normal.
‘Tom is traveling right now, so let’s not bother him, and when he’ll be back, everything will be just as before”. Well, in most cases it’s true, but… I’m not leaving for six months. It’s not a vacation. I’m not going to clean my head for a bit. Many have tried, but no one has managed to extract a long-term plan or time estimation – who knows what’s gonna happen? In the meanwhile, this is my life. If you stop treating me as a friend you can share things with, this time friendships could be frozen in a less temporary fashion.

I’m trying to live my life the way I think suits me best. Right now, it means physically distancing myself from everyone I care about, but it doesn’t mean I care any less. It doesn’t mean I’m not interested. It doesn’t mean I don’t want to be kept up to date. It doesn’t mean I don’t need others to lean on. It’s hard enough as it is, without me having to lose some of my friends just because they think I cannot pay real attention because I’m too caught up with my own experiences.


“ומה איתך?”, אני מתעניין. הרגע סיימתי לספר על מעלליי בשבועות האחרונים, על מה שעבר עלי לאחרונה, אולי מאז הפעם האחרונה שדיברנו. ימים? שבועות? חודשים? תלוי מי בצד השני של השיחה.
לעתים רחוקות אני זוכה לדעת מה שלומו של הצד השני. “אצלי הכל בסדר, כרגיל, אתה יודע…”.

אני טוב בלשמור על קשרים. כשאני בישראל, אני מצליח לתחזק עשרות קשרים במקביל. ישנם אנשים שאני רואה (או לפחות מדבר איתם) לעתים קרובות, וישנם חברים איתם אין לי קשר יומיומי, אבל אני דואג לפגוש אותם מדי פעם ולהתעדכן. כשאני מטייל, אופי הקשרים משתנה. אני עדיין רוצה לשמור על קשר עם החברים שלי, אני עדיין מוצא את עצמי תוהה מה עובר עליהם, עדיין אכפת לי. אני עדיין פונה אליהם כשאני זקוק לעצה, או למישהו להישען אליו. ישנם כמה חברים שכבר הוכיחו לי (ואני הוכחתי להם) שאנחנו יכולים להישען אחד על השני גם כששנינו בקצוות מנוגדים של העולם, בסיטואציות חיים שונות לחלוטין. אולם, ברוב המקרים, לצערי, גיליתי שהקשרים מתרופפים.

תיאור הסיטואציה איתו פתחתי הוא הדוגמא המוחשית ביותר לכך. אינספור פעמים התחלתי להתכתב עם חבר בפייסבוק, אולי אף קבענו שיחת סקייפ, ולהפתעתי גיליתי שהחיים של חבריי הם “רגילים”. נדמה שכולם רוצים לדעת מה שלום החבר המטייל, אילו חוויות מסעירות עברו עליו לאחרונה, את מי הוא פגש, איפה הוא נמצא כרגע, מה הן התחושות שעוברות עליו.אני אוהב שמתעניינים בי. אני אסיר תודה על כך, ובכנות, אם לא הייתי אוהב לדבר על עצמי, כנראה שהבלוג הזה לא היה קיים. אבל… אני אוהב גם להתעניין באחרים. אכפת לי מהחברים שלי, ואני רוצה לדעת מה עובר עליהם.כשהבחנתי בתופעה הזאת, קצת נפגעתי. חשבתי שהחברים שלי מניחים שלא אכפת לי מהם. איך עוד אפשר להסביר את העובדה שהם מבטלים את החוויות שלהם? אצל אף אחד לא “הכל בסדר, כרגיל”, ואותם האנשים היו מספרים לי יותר לו הייתי בישראל. אז למה לא, בעצם? למה אנשים מרחיקים את עצמם ממני? אולי הם מניחים שאני כה עסוק בענייניי ובחוויות שלי, שאני רק שואל מתוך נימוס, ולא באמת מתעניין?

“אני רוצה שתבטיחי לי משהו – כשאני לא פה, אל תפסיקי לספר לי דברים. אל תחשבי שזה לא מעניין אותי כי אני מטייל איפשהו”, אמרתי לחברה טובה, והופתעתי מאוד כשהתשובה לא הייתה פשוט “אני מבטיחה”. “אני לא רוצה להעיק עליך”, היא אמרה, וגרמה להבין לי איך זה כנראה נתפס אצל עוד רבים מחבריי: “כשאתה שם אז הכל מאוד גדול וקיצוני, לטוב ורע. אתה חווה המון ועושה המון. ומה לעשות שכשאתה בשגרה הכל פחות או יותר נראה אותו הדבר. רק הלבטים הקטנים הם אלה שעושים את ההבדל, אבל ברזולוציה הגדולה, כמעט ואין הבדל”.היא גרמה לי להבין שחבריי לא חושבים שלא אכפת לי. אולי חלקם פשוט מבטלים את חוויותיהם ה’שגרתיות’ כאשר הן ניצבות אל מול רכבת ההרים שהיא חיי התרמילאות. זה כבר פחות פוגע, אבל התוצאה היא אותה התוצאה.

“אני מבין”, עניתי לה, “אבל זה לא אומר שלא מעניין אותי לשמוע על הדברים הקטנים. את יודעת, אולי לא הייתי קורא על זה ספר, אבל זה מעניין כי זה מישהו שאכפת לי ממנו”.

חברות היא עניין דו צדדי, וזה לא משנה איפה אתה נמצא בעולם. במקרים האלה, הרגשתי שהחברויות האלו היו ‘מוקפאות’ במידה מסויימת, וכשחזרתי ‘הופשרו’ וחזרו לקדמותן. ‘תום מטייל עכשיו, אז לא נטריד אותו בזוטות, וכשהוא יחזור הכל יהיה כרגיל’. ובכן, ברוב המקרים זה התברר כנכון, אבל… אני לא טס לחצי שנה. אני לא בטיול אחרי צבא. אני לא בחופשה. אני לא נוסע לנקות את הראש ולהתנתק. רבים ניסו, אבל אף אחד לא הצליח לחלץ ממני הערכת זמנים או תוכנית ארוכת טווח – כי מי יודע מה יהיה? לפחות לבינתיים, אלה החיים שלי. אם תפסיקו להתייחס אלי כחבר שאפשר לשתף אותו, יכול להיות שהקפאון יהיה קצת פחות זמני.

אני מנסה לחיות את החיים שלי באופן שהכי מתאים לי. כרגע זה גורם לי להתרחק פיזית מכל האנשים שקרובים אלי, אבל זה לא אומר שאכפת לי פחות, זה לא אומר שאני לא מתעניין, שאני לא רוצה להתעדכן, שאני לא צריך להישען. זה מספיק קשה לי בכל מקרה, מבלי שאאלץ לאבד חלק מהחברים שלי על הדרך, או להתרחק מהם, רק כי הם חושבים שאני עסוק בעצמי מכדי להקדיש להם תשומת לב אמיתית.

Advertisements

One Comment on “Long distance friendships

  1. תום,
    אתה מבטא בצורה מדהימה את מה שהרבה אחרים חושבים ומרגישים.
    עוד פוסט מדהים מפרי עטך- כל הכבוד

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: