Farewell

Ben Gurion airport.

Don’t look back. Don’t look back.

I showed the guard my passport. He looked at me, surprised by my tearful eyes, and said something about me not being happy at a moment like this.

I’m going up the escalator towards passport control, while the tears are falling down. What just happened? It just felt so normal to be surrounded by everyone. My mind just couldn’t register it properly until the last moment – the one when Neta & Tamar ran up to me again and wanted one more hug. They posed one last time while my mom took a photo of us. And then it hit me.
That’s how it happened every time – the few moments of self-doubt and crisis I’ve had were ignited by them, by my nieces. But all those moments were nothing compared to the real farewell.
Did it just actually happen? What the hell am I doing?
I’m waiting in line for the security check, still sobbing every once in a while. I take a seat on the shuttle to terminal 3, and while I’m waiting for the bus to leave, I pull out my camera and catch the moment – the sun setting above an airplane, through the bus window.
The duty free in terminal 3 soothes me a little bit, maybe because it’s more familiar.
Yes, I know why I’m doing it. I also know how much it costs.


נתב”ג.
אל תביט לאחור. אל תביט לאחור. הושטתי לשומר בשער את הדרכון שלי. הוא הביט בפליאה בעיני הדומעות ואמר משהו על זה שאני אמור להיות שמח. עליתי במדרגות הנעות לכיוון ביקורת הדרכונים, תוך כדי שהבכי מתפרץ ממני לכמה שניות. מה קרה הרגע? זה היה כל כך מובן מאליו להיות מוקף בכולם, ועד הרגע האחרון לא קלטתי, עד שנטע ותמר רצו שוב לחבק אותי, ועשו פוזה בזמן שאמא שלי מצלמת אותנו. ואז נפל האסימון.
זה הן, האחייניות, שהובילו אותי לרגעי המשבר והפקפוק הבודדים שהיו לי בשבועות האחרונים, אבל כל אלו היו כאין וכאפס לעומת הפרידה האמיתית.
זה באמת קרה הרגע? מה לעזאזל אני עושה? אני בתור לבידוק הבטחוני והבכי עדיין מתפרץ מדי פעם. אני תופס מושב בשאטל לטרמינל 3, ובזמן שאני ממתין לנסיעתו, שולף את המצלמה ומתעד את הרגע – השמש שוקעת ומתחתיה מטוס, כל זה דרך שמשת האוטובוס.
הדיוטי פרי של טרמינל 3 קצת מרגיע אותי, אולי כי הוא מוכר יותר.
כן, אני יודע למה אני עושה את זה. אני גם יודע במה זה כרוך.

Advertisements

2 Comments on “Farewell

  1. אני מאחל לך מסע מופלא ,חוויות מכל סוג וכיף גדול 🙂

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: