Next stage

Two weeks on the road. My close friends and family are excited for me. Lots of people follow my journey, but recently, it feels as if I’m having a hard time following myself. I just can’t grasp it in real time. It’s been quite a long time since I’ve realized and decided this is what I want to do.
It has become a solid fact for me. Not such a big deal.

But once in a while, nonetheless, a realization moment strikes me.
I’m landing in Delhi in two hours, in the middle of the night, but who can fall asleep at a time like this? My thoughts are racing in my head – taxi, guesthouse, shower, and then, of course, chai. Maybe even a dosa, idly or parantha.

6 am. Delhi’s Main Bazaar. I’ve just arrived. In sharp contrast to its usual chaos, the street is empty and silent.
As I’ve already mentioned, there’s something I have to do before I finally go to sleep. Well, there are orderly procedures and ceremonies, you can’t ignore that.
There’s one street stall open. One pot, and small glass cups. Ek chai, I ask, and sit on the bench and wait. Meanwhile, another guy arrives and starts chopping chilli, onion and garlic for an omlette. Why the hell not? And now I can go to sleep.

Smoke, soot, cows, incense, sweat, spices, betel nuts, fried oil, cooked chai – those fragrances get mixed inside my nose. You don’t just travel in India. You breath it in.


שבועיים בדרכים. החברים הקרובים והמשפחה מדברים איתי בהתרגשות מובנת-מאליה. המון אנשים מלווים אותי במסע שלי, אך לאחרונה מרגיש לי שרוב הזמן אני לא מלווה את עצמי, לא מעכל בזמן אמת את ההשלכות. עבר זמן רב מאז שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, מאז שהחלטתי. זה כבר התקבע אצלי. כן, זה מה שאני עושה, זה הכי טבעי שיש. לא כזה ביג דיל.

אבל מדי פעם, בכל זאת, מתגנבים הרגעים האלו, בהם אני קולט, ומפלס ההתרגשות עולה. אני נוחת בדלהי עוד שעתיים, באמצע הלילה, אבל מי יכול להירדם עכשיו? המחשבות רצות קדימה – מונית, גסטהאוס, מקלחת, ואז, כמובן, צ’אי משובח. אולי גם איזו דוסה, אידלי או פראנטה.

שש בבוקר, המיין בזאר בדלהי. הרגע הגעתי משדה התעופה. בניגוד לרוב שעות היום, הרחוב שומם.
כפי שאמרתי, לפני שאני הולך לישון, יש משהו אחד שצריך לעשות. בכל זאת, יש נהלים, כללי טקס. יש עגלה אחת ברחוב. סיר אחד וכוסות זכוכית. אק צ’אי, אני מבקש ממנו, ויושב על הספסל לחכות. בינתיים מגיע חבר שלו ומתחיל לחתוך צ’ילי, שום ובצל לחביתה. יאללה, למה לא. ועכשיו אפשר ללכת לישון.

עשן, פיח, פרות, קטורת, זיעה, תבלינים, אגוזי בטל, טיגון, בישול צ’אי – כל הניחוחות הללו מתערבבים לי באף. בהודו לא מטיילים. את הודו נושמים ושואפים.

Advertisements

One Comment on “Next stage

  1. להודו יש ריח משלה שאין בשום מקום בעולם 🙂
    מסלה צ’אי….המשקה הנפלא ביותר , אוקיי ואחריו לאסי
    לחיים ושינה נעימה

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: