India, Act III – Epilogue

​Its my last week in India. I’ve decided to be adventurous and travel to a unknown place, a place I’ve had no recommendations for. Just me and the Lonely Planet.
I arrived exhausted after a six-hours bus, which led to me being caught in the most basic tourist trap that has ever existed

– I asked a rickshaw driver to take me to a cheap guesthouse. From the moment you’ve hired the services of a rickshaw driver to help you find accommodation, two things occur: 1. You’ll never get rid of him, as if he you’re glued together. 2. You’ve got ‘dumbass’ written all over your forehead.
Naturally, I paid for a 30-seconds drive, arrived at a disgusting guesthouse that wasn’t cheap at all, and the driver wouldn’t leave me alone.
This chain of events was sealed with a hotel worker that wanted a tip for answering my queries in Telugu (which is, apparently, the language of Andhra Pradesh state).

Suddenly, I don’t want to be here, and India frustrates me. There are moments when exploration,. adventure and foreignness become a burden, and all you want is to be back in Om Beach and open up your hammock in the porch.
The next day, I escaped to familiar Tiruvannamalai. It’s alright India, I still love you.

It’s hard to believe another three India months have passed by. The more I travel here, the more I feel confident about it. India is so different from Israel, but it’s a difference that has already become somewhat familiar. Walking in a market as the only foreigner, stare back, and order chai at a street stall – it’s already a daily routine.

So what did we have this time?

I came back to the Himalayas, only this time I’ve experienced the Indian Himalaya, both Hindu and Buddhist, in all its glory – I’ve met lovely people, hitched a ride with a lovely couple, stood for hours in a crowded bus, stumbled upon local festivals, ate an amazing shakshuka in the middle of nowhere, started crying just by looking at Spiti’s magnificent landscape combined with the right music, survived a long bus ride after a literally sleepless night, arrived at random towns without knowing what’s next, hiked in high altitude for hours, faced with freezing cold weather, been thoroughly investigated by a guesthouse manager that had demanded my phone number, got frustrated by every thali that had arrived a few minutes before the rice, almost lost my backpack as we were passing under a fallen tree, almost went to sleep without dinner but got rescued by a generous local couple, hiked inside a rainy cloud and almost slept at a cave that belongs to a Sadhu that plays the flute, lied on my back on a dark trail and watched the stars, had my palm read by an Indian astrologer (and he knew the exact locations of my moles!), almost payed for a helicopter ride just because I was lazy and physically exhausted, and mainly really got to know the India of the Himalayas.

I payed my debt to Rishikesh and hung around, I stopped being afraid of Delhi and Bangalore, I finally reached Jaisalmer’s desert, and escaped to Om Beach’s serenity, in a moment where anywhere else would’ve driven me out of my mind.

I’ve travelled solo, and with new and old friends alike. I’ve spent weeks in an intentional solitude, and weeks in complete togetherness, without a moment’s break, just because there was no need for it.

Central and Northeast India still await, but that’s for next time. In the meantime, Southeast Asia is ready for me!


שבוע אחרון בהודו. החלטתי להיות הרפתקן ולנסוע למקום לא יודע, עליו מעולם לא המליצו לי. רק אני והלונלי פלאנט.
הגעתי לשם, ומרוב שהייתי מותש משש השעות באוטובוס, נפלתי למלכודת הכי בסיסית – ביקשתי מנהג ריקשה שיקח אותי לגסטהאוס זול כלשהו. מהרגע ששכרת את שירותיו של נהג ריקשה לצורך מציאת מקום לינה, קורים שני דברים: א. לא תצליח להיפטר ממנו, משל הדביקו אותו אליך בדבק מגע. ב. רשום לך ‘טמבל’ על המצח באותיות קידוש לבנה.
כמובן ששילמתי על נסיעה של חצי דקה, הגעתי לגסטהאוס מגעיל שכלל לא היה זול, ונהג הריקשה לא רצה לעזוב אותי לנפשי.
שרשרת האירועים הזו נחתמה עם עובד מלון שרצה טיפ על זה שהוא ענה לשאלות שלי בשפת טלוגו (שזו, מסתבר, השפה של אנדרה פראדש).

פתאום אני לא רוצה להיות פה, והודו מתסכלת אותי. יש רגעים בהם החקר, ההרפתקה והזרות הופכים לעול, וכל מה שאתה רוצה זה לחזור לאום ביץ’ ולפתוח את הערסל שלך במרפסת.
יום לאחר מכן, ברחתי לטירובאנאמאלאי המוכרת והאהובה. הכל בסדר, הודו, אני עדיין אוהב אותך.

קשה להאמין שעברו עוד שלושה חודשים בהודו. ביחד מדובר בעשרה חודשים במצטבר. ככל שאני צובר פה ותק, הבטחון שלי לטייל פה מתעצם. הודו כ”כ שונה מישראל, אבל זוהי שונות שכבר הפכה למוכרת במידת מה. ללכת בשוק בו אני הזר היחידי, לנעוץ מבטים חזרה, ולעצור בדוכן ולהזמין צ’אי – זה כבר שגרתי, יומיומי.

אז מה היה לנו?

חזרתי אל ההימלאיה, והפעם חוויתי את ההימלאיה ההודית, ההינדואיסטית והבודהיסטית, במלוא עוצמתה – פגשתי אנשים חביבים, תפסתי טרמפ עם זוג אדיב, עמדתי שעות באוטובוס דחוס, נקלעתי במפתיע לפסטיבלים מקומיים, אכלתי שקשוקה מדהימה באמצע שומקום, צעדתי שעות בגובה, נקלעתי לקור עז ומקפיא, בכיתי מהתרגשות מהשילוב של הנוף של ספיטי עם המוזיקה המתאימה ברגע הנכון, נסעתי במשך יום שלם לאחר לילה ללא שינה, הגעתי למקומות בלי לדעת איך אני ממשיך הלאה, עברתי חקירה צולבת ע”י בעל גסטהאוס שוידא שאני נותן לו את מס’ הטלפון הנכון שלי, נהייתי מתוסכל כל פעם שקיבלתי טאלי והאורז הגיע רק כמה דקות לאחר מכן, כמעט איבדתי את התיק שלי כשנסענו מתחת לגזע עץ שנפל על השביל, כמעט נותרתי ללא ארוחת ערב וניצלתי בזכות אדיבותם של זוג מקומיים, הלכתי בגשם ובתוך ענן וכמעט ישנו במערה של סאדהו חלילן, שכבתי על שביל חשוך וצפיתי בכוכבים, עברתי קריאת כף-יד ע”י אסטרולוג הודי (שידע באופן מדויק איפה יש לי נקודות חן), כמעט שילמתי על טיסת מסוק מתוך עצלנות ותשישות פיזית, ובעיקר הכרתי באמת את הודו של ההימלאיה.

החזרתי את חובי לרישיקש ורבצתי בה, הפסקתי לפחד מדלהי ובנגלור, הגעתי סוף סוף למדבר בג’ייסלמר, ונמלטתי לשלווה והרוגע של אום ביץ’ ברגע בו כל פעולה אחרת כנראה הייתה מוציאה אותי מדעתי.

טיילתי לבד, עם חברים חדשים, וחברים ותיקים. ביליתי שבועות בהתבודדות בולטת ומכוונת, ושבועות בביחד מוחלט, בלי דקה של הפסקה, כי פשוט לא צריך.

תם ואינו נשלם. מרכז הודו וצפון מזרח הודו עוד ממתינות לבואי בפעם אחרת. ובינתיים, דרום מזרח אסיה מוכנה לקראתי!

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: