“So how’s being back home? What are you up to?”

Anyone who’s ever embarked on a long journey can testify – You return somewhat different.
You experience new cultures, weird happenings and intensive meetups with people from all over the world. But mainly – you experience yourself. It changes your point of view and perspective.

Anyone who’s ever returned from a long journey can testify – routine life back home have kept unchanging in your absence.
You land in a storm, hug your loved ones, and then realize that while you’ve been living day to day, everyone you know have kept on with their routine, whether they like it or not.

It’s so easy to get sucked in – to forget the lessons you’ve learned, the conclusions you’ve come to, the decisions you’ve made.
It’s so easy to forget your inner peace and be reminded of stress, of the chase after money, of being mission-driven, of alienation.

I’m on the highway southwards. My mind is momentarily distracted by a phone call, and I miss the exit. Waze immediately adds 20 more minutes to the drive. I scream, pound and stomp – releasing my rage.
2o minutes – what does it matter? How many hours have I spent in Indian buses and trains with no second thought? I’m angry about being angry.

A few days later, when emotional reunions get sparser and the idleness becomes significant, I start to feel a tingling. My mind is roaming around, looking for a new direction, for something to pass the time, to take care of the boredom.
A Facebook post ceremoniously announces my intention to look for new directions, and ideas appear on my doorstep. Some get postponed, some are on hold, some turn out to be a false trail.
Suddenly I’m lost. Not ‘lost and feels good about it’, just lost, drowning in uncertainty, trying to keep my head afloat and take a breath.

Anyone who’s ever embarked on an undefined and infinite journey and surprisingly comes back home can testify – The journey doesn’t end when you’re back home. It is indeed infinite.
The last trip wasn’t a start of a new journey, but rather a natural continuation of a longer journey. The last trip was all about me trying to implement my own conclusions regarding the way I want to live my life.
And now… slowly, slowly, I’ll try to implement it here.
A few days ago I took the first step in my new path – I put it all aside.
Wait a moment. Have a little patience. Take a breath. You’ve just landed. Enjoy the moment, travel around a bit, get things sorted in your head.

To be continued. Slowly.


כל מי שיוצא למסע ארוך, לומד זאת על בשרו – אתה לא חוזר אותו הדבר.
אתה חווה תרבויות חדשות, סיטואציות שונות ומשונות, מפגשים אינטנסיבים עם אנשים מכל העולם. אבל בעיקר – אתה חווה את עצמך. זה משנה את נקודת המבט והפרספקטיבה שלך.

כל מי שחוזר ממסע ארוך, לומד זאת על בשרו – החיים השגרתיים בבית המשיכו לא להשתנות גם בהיעדרך.
אתה נוחת בסערה, מחבק בהתרגשות את החברים והמשפחה, ומגלה במהרה שבזמן שאתה החלטת איך לבלות את זמנך כל בוקר מחדש, כל מכריך המשיכו בשגרה שלהם, בין אם הם מרוצים ממנה ובין אם לא.

כ”כ קל להישאב לזה – לשכוח את השיעורים שלמדת, המסקנות שהסקת, ההחלטות שהחלטת.
כ”כ קל לשכוח את השלווה הפנימית ולהיזכר בלחץ, במשימתיות, במרדף אחר הכסף, בניכור.

אני נוסע בכביש 6 דרומה. דעתי מוסחת לרגע בגלל שיחת טלפון (בדיבורית!), ואני מפספס את היציאה. הווייז מוסיף לי עוד 20 דקות לנסיעה. אני צועק, חובט קלות בהגה, רוקע. מוציא עצבים.
20 דקות – זה מה שמשנה? כמה שעות העברתי בנסיעות בהודו מבלי להניד עפעף? אני מתעצבן על העצבים שלי, ואז נרגע.

לאחר מס’ ימים, כשהפגישות והאיחודים המרגשים נהיים מרווחים יותר וחוסר המעש מתגבר, אני מתחיל להרגיש את העקצוץ. הראש מתחיל להתרוצץ, לחפש כיוון, למלא את הזמן, להפיג את השעמום.
פוסט בפייסבוק מודיע בחגיגיות על כוונתי לחפש כיוונים חדשים, והרעיונות זורמים. חלקם נדחים להמשך, חלקם בהמתנה, חלקם לא מתממשים.
פתאום אני אבוד. לא אבוד וטוב לו, אלא סתם אבוד שטובע בחוסר הוודאות, מנסה להשאיר את הראש מעל פני המים ולקחת נשימה.

כל מי שיוצא למסע לא מוגדר ואינסופי וחוזר לארץ בהפתעה (לעצמו ולסובבים אותו), לומד זאת על בשרו – המסע אינו נגמר בארץ. הוא אכן אינסופי.
הטיול האחרון לא היווה התחלה של מסע חדש, אלא המשך טבעי של מסע ארוך יותר. הטיול האחרון היה הנסיון שלי לבטא את המסקנות שכבר הסקתי לגבי הדרך בה אני רוצה לחיות את חיי.
ועכשיו… לאט לאט, אנסה ליישם את אותן המסקנות פה.
אנסה להיות עמיד ללחצים מבחוץ ולמצוא את הדרך שמתאימה לי, לא שגרתית ככל שתהיה. הקווים הכלליים מתחילים להתבהר, והם כוללים רוגע, מרחב לנשימה, עניין וגיוון.
לפני מס’ ימים לקחתי את הצעד הראשון בדרך החדשה – שמתי את כל זה בצד.
רגע. סבלנות. הרגע נחתת. קח אוויר לנשימה. תהנה מהרגע, תטייל בארץ, תסדר לך דברים בראש, תן לדברים להתבשל.

המשך יבוא, לאט לאט.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: