• There and back again

    And then Yael has arrived.
    Sometimes a moment’s significance becomes clear only in retrospect.

  • 6 Stages on my way to freedom

    It took me quite a while to get here. Years, actually. This is how it happened.

  • Axioms (or: This is me breaking free!)

    ‘So what do you wanna do?’, I was suddenly self-pondering again, and then I realized I was limiting the range of possibilities. The answer ‘should’ be a type of job or profession, while the real answer is ‘to travel’, or even ‘to wander’.

  • New Year’s Eve, India, 2014-2015

    Natalia and I went into the doctor’s ‘room’, along with two nurses. Not a moment too soon, I realized I have no idea what I’m going into. Well, apparently this ‘draining’ process is a small surgery, involving a local anesthesia. Who wouldn’t want to go through his first surgery ever… in India?

  • Manegau – Part 1, May 2013

    What’s your name? Mero nam Tom ho. It means ‘innocence’ in Hebrew.
    The gathering is having a dispersed-but-well-mannered discussion. At its conclusion I am named Asale, which means… innocence in Nepali. So… Mero nam Asale ho.

  • Alone in Pokhara, April 2013

    Freedom Cafe’s jamming stage is run by Tomas, a German guy that likes to spend his time standing on stage while he’s really high, and recite meaningless sentences while the band is playing. When I asked him how did he get to this point in his life, he slowly responded ‘It’s all part of my mission… Freedom!’.

  • Spreading wings – March 10th, 2013

    ‘Don’t look back, don’t look back’, I kept telling myself while steadily walking towards the security check counters, leaving my parents and best friends behind. Take a deep breath.

  • And then the Earth trembled

    The sounds of the falling rocks merged with the sounds of the earth moving, and in a short while the air was filled with dust and it wasn’t possible to see the mountain on the other side anymore.

  • Goodbye, India

    Three months and three weeks.
    My second time in India has been fascinating, diverse, funny, tasty, painful, hot, freezing, exhausting, calming, surprising, annoying and amazing.
    Here are some moments that won’t be forgotten:

  • Farewells, blocked rickshaws, air rifles, Bollywood and our calling

    ‘And what’s your calling?’, I ask her, and she answers right away without hesitation

May 2015. You think you know where you’re going and which way it’s gonna be, but the roads are winding, changing frequently. Sometimes you get off the road for a few moments (or more). Maybe that’s where I am right now, off the road.

Gilmour’s guitar caresses the night. The news tell me that the roads in Langtang valley are being reopened – life goes on, in spite of everything. On a Facebook video I can watch the locals rebuilding the roads, piling up the rocks. The road resembles the roads in Kangjim, but I know it can be anywhere.

‘אמא, לא צריך לחנות, פשוט תורידי אותי בטרמינל’, אמרתי לה, כי מה זה כבר שבועיים? אין צורך לעשות מזה ביג דיל.

400 meters, 300 meters, 200 meters – the road signs make sure I’m well prepared for the oncoming easy-to-miss turn, and suddenly the clear sign appears – Yearot Menashe Festival

You can stretch a direct line of recovery, confusion and PTSD from Sunday till Sunday. Look at me, I know what day it is. The driving directions are opposite, I can drink tap water, and the electrical switches that seem turned off are actually turned on, and vice versa.

2015 is not 2013. Some of the shops are closed, the restaurant menus have been stripped down of their usual variety. It surely doesn’t feel like a holiday, and no one even thinks about marching down the streets.

The sounds of the falling rocks merged with the sounds of the earth moving, and in a short while the air was filled with dust and it wasn’t possible to see the mountain on the other side anymore.

אחרי שנתיים וחודש (בדיוק!), הגיע הזמן לצאת שוב לטרק ארוך בנפאל. התכנון המקורי היה האוורסט בייס קמפ, אך הוא נפסל מפאת אורך, קושי פיזי וחשק. הטרק הנבחר הוא שילוב של שני טרקים – הראשון הוא טרק מורשת הטמאנג (הקבוצה האתנית אליה שייכים גם בני הכפר מנגאו בו התנדבתי), טרק חדש יחסית שמתמקד בתרבות המקומית ופחות עמוס בתיירים. השני הוא טרק הלאנגטאנג, אשר עובר בעמק הלאנגטאנג היפהפה שמצפון לקטמנדו. זה הטרק שכמעט יצאתי… Read More

בפרקים הקודמים (זה אמנם ארוך, אבל זה כנראה הדבר הכי משמעותי שכתבתי, ובלי לקרוא הפוסט הזה יהיה מאוד לא מובן). האוטובוס הזה תמיד היה נראה עמוס נורא כשהייתי רואה אותו חולף על פניי לפני שנתיים, עם אנשים על הגג וכל זה. היום גשום, אז אין אנשים על הגג, כולם בפנים. לרגליים שלי אין אחיזה ברצפת האוטובוס, אני חצי יושב על מישהו שאיכשהו מצליח לנקר, וילד רנדומלי מניח עלי את הראש ומנמנם גם… Read More

יצא לי לשמוע אתמול אנשים אומרים שהתאמל, רובע התיירים של קטמנדו, הוא כמו עיירת סקי – איזה מקום שכל התיירים מגיעים אליו כדי להצטייד, לנוח, לחגוג ולהירגע בין הטרקים בנפאל. פתאום הבנתי שזה ממש ככה, ושככה אנשים מכירים את נפאל – התאמל בקטמנדו והלייקסייד בפוקרה. בתי קפה, מסעדות, פאבים, גסטהאוסים. אלכוהול, סמים, מוזיקה, סטייקים ובתי קפה שלא הייתי מופתע למצוא בתל אביב. הקשר בין זה לבין נפאל מקרי בהחלט. והכי מוזר היה… Read More