• There and back again

    And then Yael has arrived.
    Sometimes a moment’s significance becomes clear only in retrospect.

  • 6 Stages on my way to freedom

    It took me quite a while to get here. Years, actually. This is how it happened.

  • Axioms (or: This is me breaking free!)

    ‘So what do you wanna do?’, I was suddenly self-pondering again, and then I realized I was limiting the range of possibilities. The answer ‘should’ be a type of job or profession, while the real answer is ‘to travel’, or even ‘to wander’.

  • New Year’s Eve, India, 2014-2015

    Natalia and I went into the doctor’s ‘room’, along with two nurses. Not a moment too soon, I realized I have no idea what I’m going into. Well, apparently this ‘draining’ process is a small surgery, involving a local anesthesia. Who wouldn’t want to go through his first surgery ever… in India?

  • Manegau – Part 1, May 2013

    What’s your name? Mero nam Tom ho. It means ‘innocence’ in Hebrew.
    The gathering is having a dispersed-but-well-mannered discussion. At its conclusion I am named Asale, which means… innocence in Nepali. So… Mero nam Asale ho.

  • Alone in Pokhara, April 2013

    Freedom Cafe’s jamming stage is run by Tomas, a German guy that likes to spend his time standing on stage while he’s really high, and recite meaningless sentences while the band is playing. When I asked him how did he get to this point in his life, he slowly responded ‘It’s all part of my mission… Freedom!’.

  • Spreading wings – March 10th, 2013

    ‘Don’t look back, don’t look back’, I kept telling myself while steadily walking towards the security check counters, leaving my parents and best friends behind. Take a deep breath.

  • And then the Earth trembled

    The sounds of the falling rocks merged with the sounds of the earth moving, and in a short while the air was filled with dust and it wasn’t possible to see the mountain on the other side anymore.

  • Goodbye, India

    Three months and three weeks.
    My second time in India has been fascinating, diverse, funny, tasty, painful, hot, freezing, exhausting, calming, surprising, annoying and amazing.
    Here are some moments that won’t be forgotten:

  • Farewells, blocked rickshaws, air rifles, Bollywood and our calling

    ‘And what’s your calling?’, I ask her, and she answers right away without hesitation

רק הרגע, כשכתבתי את הכותרת הזו, זה נקלט לי לגמרי. אני פה, בקטמנדו. אני פה, בנפאל, המדינה השנייה בעולם בה יש לי פינה שאני יכול לקרוא לה בלב שלם ‘בית’. אפילו טיסה לנפאל היא לא חויה שגרתית. מימיננו הקצה של המישור ההודי, עם נהר רחב זורם לרוחבו, אולי הגנגס. משמאלנו עננים, כולם באותו הגובה. פה חשדתי. ככל שאנחנו נכנסים לנפאל ועוזבים את הודו המישורים נעלמים ואת מקומם תופסות גבעות ירוקות ומלאות טראסות…. Read More

Three months and three weeks.
My second time in India has been fascinating, diverse, funny, tasty, painful, hot, freezing, exhausting, calming, surprising, annoying and amazing.
Here are some moments that won’t be forgotten:

פסקול: Nick Drake – Northern Sky המונית הורידה אותי בתחנת הרכבת של אמריצר והמשיכה עם אבא שלי לשדה התעופה. עוד פרק חדש מתחיל לבד. נסיעת הרכבת האחרונה שלי לפעם הזאת בהודו. אני יושב ליד החלון, רוח קרירה על הפנים שלי, השדות חולפים על פניי, וכל זה עם דה נאשיונאל וניק דרייק ברקע. אתגעגע לזה. אחרי הרכבת יש אוטובוס, ובאמצע הנסיעה האוטובוס עוצר בצד ומדומם מנוע. כמו כל המכוניות על הכביש. אחרי כשעה… Read More

הרידוואר המחישה לי עוד יותר כמה בטיול הזה הכרתי את הודו האמיתית, של המישור. ריקשות אופניים, עגלות פירות, פרות משוטטות, דוכני דוסה, חנויות ממתקים הודים עם גולאב ג’אמון טרי, שווקים עמוסים וצבעוניים בסמטאות צרות, והצצה אחרונה אל הגנגס הקדוש. פעם הייתי מבועת מכל זה. בדרך לגנגס אנחנו עוברים בבארה בזאר, השוק הנפלא של הרידוואר, ונכנסים לדאבה (מסעדה הודית מקומית) לאכול. אף אחד מהעובדים במסעדה לא דובר אנגלית, התפריט על הקיר כתוב בהינדי… Read More

כמה זמן חיכיתי להגיע לרישיקש, כמה מלים טובות שמעתי על המקום הזה… הגנגס, הנהר הקדוש ביותר בהודו, זורם ממקורותיו שבקרחון הגנגוטרי בהימלאיה ובמורד ההרים חוצה את רישיקש, בין גבעות ירוקות. הנהר בצבע כחול עז ואפילו נקי, בניגוד למצבו בהמשך מסלולו, בורנאסי. בירת היוגה העולמית מלאה במקדשים, אשראמים, מסעדות מעולות, פעילויות אקסטרים, ושני גשרי הולכי רגל תלויים אשר מאפשרים לעבור בין חלקי העיר מעל הגנגס. לחצות את הגשר זו תמיד הרפתקה, כי חוץ… Read More

ורנאסי. אחת הערים העתיקות בעולם, אחד המקומות הקדושים ביותר בדת ההינדו. המקום אליו מגיעים מכל רחבי הודו כדי למות, כי מי שמת בורנאסי מגיע אל המנוחה והנחלה, ונשמתו לא מתגלגלת הלאה לגוף חדש. נהג הריקשה התגאה בפניי ‘Varanasi holy city’, ואני, באמת שניסיתי להריח את הקדושה, אבל קצת נחנקתי מהפיח והעשן תוך כדי הנסיון. באמת שמה שהלך שם ברחובות הראשיים של העיר מתחרה בזיהום של בנגקוק, קטמנדו ודלהי, וזה הישג מרשים. בכל… Read More

Sitting or standing by the open door of a moving Indian train is like watching a Full HD movie, with ever changing scenes. The rail track isn’t sterile and compartmentalized from life. The Indian train cuts through the midst of life, and everything is right there, exposed in front of you.

‘And what’s your calling?’, I ask her, and she answers right away without hesitation

בדיוק לפני שנתיים הייתי בשדה התעופה, נפרד מהמשפחה והחברים לקראת הפעם הראשונה שלי בנפאל והודו. יכול להיות שיש לי חיבה קצת טרחנית לכל מיני ימי שנה ונטייה לייחס להם משמעות יתרה, אבל ימים כאלה משמשים כהזדמנות להביט אחורה. אני אדם נוסטלגי, תתבעו אותי. נהגתי לספר שהטיול ההוא היה החצי שנה הטובה בחיי. לשמחתי, אני כבר לא בטוח שאני שלם עם ההגדרה הזאת, אבל אפשר להכליל את השנתיים האחרונות כטובות בחיי. בזמן אמת… Read More

אחרי לילה עם מעט שינה, טיסה מוקדמת, מונית, גשם מפתיע, רכבת עמוסה (תמיד קראנו למחלקת ג’נרל, בה יושבים עם כל האספסוף ההודי כשלא מזמינים כרטיסים מראש, ‘המעוכים’. עכשיו אני מבין למה…) ועוד מונית הגענו לפושקר. פושקר – העיירה, האגם הקדוש והשוק הצבעוני – היא מה שהחזיר אותי להודו. הגעתי לפה בפעם הקודמת כמה ימים לפני החזרה לארץ, ואחרי שמיציתי את ההימלאיה ההודית פתאום מצאתי את עצמי בהודו אחרת. אחרי שלושה ימים נקרעתי… Read More