• There and back again

    And then Yael has arrived.
    Sometimes a moment’s significance becomes clear only in retrospect.

  • 6 Stages on my way to freedom

    It took me quite a while to get here. Years, actually. This is how it happened.

  • Axioms (or: This is me breaking free!)

    ‘So what do you wanna do?’, I was suddenly self-pondering again, and then I realized I was limiting the range of possibilities. The answer ‘should’ be a type of job or profession, while the real answer is ‘to travel’, or even ‘to wander’.

  • New Year’s Eve, India, 2014-2015

    Natalia and I went into the doctor’s ‘room’, along with two nurses. Not a moment too soon, I realized I have no idea what I’m going into. Well, apparently this ‘draining’ process is a small surgery, involving a local anesthesia. Who wouldn’t want to go through his first surgery ever… in India?

  • Manegau – Part 1, May 2013

    What’s your name? Mero nam Tom ho. It means ‘innocence’ in Hebrew.
    The gathering is having a dispersed-but-well-mannered discussion. At its conclusion I am named Asale, which means… innocence in Nepali. So… Mero nam Asale ho.

  • Alone in Pokhara, April 2013

    Freedom Cafe’s jamming stage is run by Tomas, a German guy that likes to spend his time standing on stage while he’s really high, and recite meaningless sentences while the band is playing. When I asked him how did he get to this point in his life, he slowly responded ‘It’s all part of my mission… Freedom!’.

  • Spreading wings – March 10th, 2013

    ‘Don’t look back, don’t look back’, I kept telling myself while steadily walking towards the security check counters, leaving my parents and best friends behind. Take a deep breath.

  • And then the Earth trembled

    The sounds of the falling rocks merged with the sounds of the earth moving, and in a short while the air was filled with dust and it wasn’t possible to see the mountain on the other side anymore.

  • Goodbye, India

    Three months and three weeks.
    My second time in India has been fascinating, diverse, funny, tasty, painful, hot, freezing, exhausting, calming, surprising, annoying and amazing.
    Here are some moments that won’t be forgotten:

  • Farewells, blocked rickshaws, air rifles, Bollywood and our calling

    ‘And what’s your calling?’, I ask her, and she answers right away without hesitation

עוד יומיים אמא שלי תנחת בטריבנדרום ותצטרף אלי לשבועיים במדינת קראלה. זה יקרה ב17.1, בדיוק חודש לאחר הנחיתה שלי בהודו, בצ’נאי. מעבר להסתגלות המחודשת להודו וההיכרות הנפלאה עם המטבח הדרום-הודי, אני חושב שהחודש הזה היה בעיקר בסימן ההתמודדות שלי עם לטייל לבד, הרגעים הקשים שזה הביא, וכל הרגעים הטובים עם האנשים הנפלאים שהכרתי לאורך הדרך, שלשמחתי היו רבים מהרגעים הקשים. ברחתי מצ’נאי, טיילתי כמה ימים לבד בממלפורם, ובפונדיצ’רי פגשתי את אליינה ונטליה…. Read More

המעבר היה חד מאוד. האוטובוס יצא ממדוראי השמשית והחמה ונסע דרך שדות, כפרים, עיירות ועצי קוקוס. פתאום התחלנו לטפס, הנוף הפך למיוער והאוויר התקרר עד כדי כך שסגרתי את החלון. פלאשבקים ליערות של הגבעות שלמרגלות ההימלאיה, במיוחד לאזור דהרמסלה (בהימלאיה קוראים ל2000 מ’ גבעות. בכל מקום אחר בעולם, כולל דרום הודו, קוראים לזה הרים). ואטאקנאל, או ואטה, זה כפר קטן בגובה 2200 מ’, כמעט תמיד אפוף בעננים ומסביב המון יערות ושקט. התיירים… Read More

בבוקר הגעתי לרופא לזריקה האחרונה. הוא נראה די שמח להיפטר ממני, ואני בעיקר הרגשתי שאחרי 10 זריקות אנטיביוטיקה כבר מיציתי את מכסת הדקירות שלי לחמש השנים הקרובות, וזה עוד לפני שדיברנו על הזריקות הכואבות באמת שהיו בזמן הניתוח. בכל מקרה, היה מוזר להיפרד מהרופא ומצוות האחיות החייכניות, שנהגו לחלוף על פניי כל בוקר, לדפוק חיוך רחב, להגיד ‘היי’ ולנופף בהתלהבות. אני די בטוח שכולן חשבו באותם הרגעים ‘תראו אותי, אני יודעת להגיד… Read More

ורקלה היא בדיוק ההיפך מטאמיל נאדו. בטאמיל נאדו יש מעט תיירים ומלא הודים מקומיים, אוכל דרום הודי וצ’אי נהדר, והרבה לכלוך, רעש ובלגאן. בורקלה יש צוק מעל הים, הכל שקט ושלו. תיירים בכל מקום, המוכרים בעיקר נפאלים, טיבטים וקשמירים והמסעדות מגישות אוכל צפון הודי, טיבטי, מערבי, ישראלי, איטלקי, מקסיקני, מה שלא תרצו – רק לא אוכל דרום הודי. והצ’אי? הצ’אי מוגש בלי סוכר! צ’אי בלי סוכר זה כמו… כמו להקה בלי בס,… Read More

אחרי שלוש שעות של בהיה בנופים מהממים וכפרים ועיירות הודיות חולפים על פנינו מבעד לחלון האוטובוס, הגענו לטירובאנאמאלאי – עיירה הודית שוקקת חיים, ובמרכזה מקדש עצום לאל שיווה. דוכני צ’אי, דוכני לאסי, דוכני ממתקים, דוכני מטוגנים, מסעדות, מוסכים, פרסומות ללונגי והמון חנויות וביניהם המוני עולי רגל בבגדים צבעוניים. ההליכה הראשונות בעיירה, תוך כדי שאני סופג את כל המראות, הריחות והצבעים, הזכירה לי את הרגעים בהם התאהבתי סופית בהודו, בצבעוניות של השוק של… Read More

קותי ניגש אלי לראשונה כששוטטתי לאורך החוף של ממלפוראם. הוא הציג את עצמו כפסל, בעל חנות ברחוב שליד החוף, והציע לי לבוא לראות את החנות. בדרך כלל אני פשוט מסרב ומנפנף אותם, בהודו אתה נתקל בעשרות כאלה ברחוב אחד, אבל משהו בו גרם לי להבטיח לו שאבוא לבקר אח”כ. כשהגעתי אליו מצאנו את עצמנו יושבים שלוש שעות ומדברים – על עצמנו, על המשפחות שלנו, על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על המצב הכלכלי בהודו. מסתבר… Read More

‘Declaration’,  אומר פקיד המכס ההודי במבטא כבד. הוא חוזר על זה כמה פעמים תוך כדי שהוא מנענע בראשו מצד לצד עד שאני מבין ומביא לו את הטופס. אני יוצא משדה התעופה של צ’נאי, מזמין מונית בדוכן והבחור שלוקח אותי חמישים מטרים מהדוכן לנהג המונית מבקש טיפ, כמובן. הנהג מדליק מזגן רק בתשלום נוסף (אבל תכלס אין צורך), וכשהוא עוקף ריקשה תמימה תוך כדי שהוא צופר יותר ממה שאני צופר בשנה שלמה, ואני… Read More

בקו לנטה החלטתי שהגיע הזמן להפסיק עם השטויות האלה – הגיע הזמן לחזור לצלול, אחרי שמונה שנים. כל פעם שאני עושה שנורקלינג אני נזכר בתחושת הרוגע הממכרת שהצלילה נותנת לי, וכועס על עצמי, כי אין סיבה שהפסקתי לצלול. אנחנו כבר על הסירה, ונסה המדריכה עושה לי רענון על ציוד הצלילה, נהלים כלליים ונהלי בטיחות. אנחנו מגיעים לאתר הצלילה, היא כבר במים. הגיע תורי. אני חוזר בראש על מה שהיא הסבירה לי, איך… Read More

פסקול: J.Viewz – Salty Air קראבי, דוכן הכרטיסים לפני הכניסה למעבורת. יש עוד כמה אנשים לפנינו בתור כשאני שם לב?שאני מכיר את האישה שעומדת בדוכן. לא לגמרי סומך על עצמי, כי עברו שלוש שנים, ולמה שהיא תעמוד פה בדוכן הכרטיסים? מגיע תורנו והיא שואלת לאן מועדות פנינו. ‘קו ג’אם’. איפה מתאכסנים? ‘Sun Smile’. חיוך מופיע על שפתיה והיא מצביעה על עצמה בהתרגשות. ‘Kem?’ אני שואל-מצהיר, ומספר לה שהייתי אצלם לפני שלוש שנים…. Read More

המטוס דוהר על מסלול ההמראה ומתחיל לצבור גובה. נהרות, בתים, ופגודות זהובות מבצבצות ביניהם, בכל מקום. זאת ינגון, זאת מיאנמר. לא נפרדנו יפה ממיאנמר, או שאולי היא לא נפרדה יפה מאיתנו. שלושתנו בילינו את שלושת הימים האחרונים ברמות שונות ומשתנות של גסיסה, כשהשיא הגיע עם הגעתנו לינגון כיום לפני הטיסה. הגענו בארבע בבוקר אחרי נסיעת לילה, הגסטהאוס בו הבטיחו לנו שיהיה לנו מקום, ובמידה ולא יהיה יעזרו לנו למצוא חלופה, פשוט מלמלו… Read More