My True Calling
Travel & Photography Blog
About Me
Hi, I’m Tom. I’m 28 years old, from Israel. For the last 4 years, I’ve been going back and forth between backpacking Asia and working as a software developer in Tel Aviv. As time passed by, I realized my true passions are travelling, writing and photography. Working 9-5 in an office? not so much. So, naturally, I quit my job, sold many of my belongings, and started following my true passions and calling…. Read More
שלשום בלילה לא ישנתי הרבה. החלק הראשון בטיול עומד להסתיים, עוד ימים ספורים נטוס חזרה לתאילנד, ופרק חדש יתחיל. יש לי הרבה מחשבות על מיאנמר, והרבה תכנונים והתרגשות לקראת ההמשך. נראה שהגעתי למיאנמר רק לפני רגע, לא ברור איך כבר עברו 25 ימים. מיאנמר של השדות הירוקים והצהובים, המקדשים המוזהבים המנזרים הפגודות והסטופות, המטוגנים הסלטים והמרקים ברחוב, אגוזי הבטל, התה המתוק בעולם, הנזירים המשכילים, היערות, הגבעות, הנהרות והאגמים, הערים העמוסות והכפרים הפשוטים… Read More
פסקול: עדי רנרט – הוקרה אלון עדר ולהקה באוזניים שלי, מחברים באופן מושלם בין המאה ה21 לשנות השבעים של המוזיקה הישראלית. קצת הרגשה של בית. השמש נחלשה, אני מסיט את הוילון ומעבר לחלון האוטובוס נגלים בפניי הרים צוקיים. השמש כבר מאחוריהם, שוקעת, מסרטטת את קווי המתאר המחודדים בכחול, אדום וצהוב. בינם לביני פרושים שדות – חלקם מוצפים במים וההורים משתקפים בהם, וחלקם עם מעטה דק של ערפל (או אולי עשן משריפת זבל,… Read More
מה לא אמרו על באגאן? מתויירת, יקרה, ממוסחרת, מעייפת, חוזרת על עצמה… כל האופק מלא בעצים ושבילי עפר, וביניהם אינספור מקדשים בודהיסטים (נו בסדר, גם אחד הינדי) – החל מסטופות קטנות ועד ארמונות ענק. כל המקדשים נבנו בערך לפני 1000-800 שנים. כשהולכים על הקרקע אפשר לראות מקדש או שניים לידך ועוד כמה באופק, אבל ברגע שמטפסים על אחד מהמקדשים נגלה המחזה המרהיב שתיארתי בהתחלה. קשה להסביר את העוצמה שבטבע המשתלב עם העתיקות… Read More
אחה”צ, המונית מורידה אותנו מול המלון שלנו במרכז מנדליי, העיר השניה בגודלה בבורמה, והמרכז התרבותי שלה. לפי התיאור הזה היא נשמעת קצת כמו תל אביב. אז אם נזרום עם ההשוואה… מרכז מנדליי? מזכירה את אלנבי. הרחובות סואנים, מזוהמים, מלוכלכים ורועשים, ועד כמה שחציית כבישים היא משחק מאתגר ונחמד, קיויתי ליותר. שוק הלילה חיוור ולא מעניין, במיוחד אחרי פין-או-לין, וגם כשאנחנו מנסים להחליט מה לעשות למחרת, ביום היחיד שבו נטייל במנדליי, אין שום… Read More
תשע בבוקר. אחרי שפגשנו את חברינו לטרק (ולאד הסלובקי, קרולין הקנדית ופיטר ומרגו הצרפתים) ואת המדריכים המקומיים הנהדרים שלנו (נאם וטינטון) אנחנו יוצאים לדרכנו. שלושה ימים, 55 ק”מ, כפרים, גבעות מיוערות וירוקות ושדות צבעוניים של חצילים, תה, ג’ינג’ר, צ’ילי, אורז, חיטה, חרדל, תירס ועוד ועוד, פרות, באפלו, תרנגולות, עיזים, פרפרים, עכבישים (ענקיים!!), שפיריות, ויתושים (כמובן). לאורך הדרך פגשנו המון חקלאים – רועים באפלו ופרות, נוהגים בכרכרות שוורים, קוטפים צ’ילי ומייבשים תה. וכמעט תמיד… Read More
אז יומיים עברו מאז ההתלהבות הראשונית מינגון, ומאז הספקתי לעבור כמה תהפוכות ותובנות בנוגע למדינה הזאת, ובעיקר בנוגע למדינה הזאת ביחס לתיירים. האוכל: לפחות בינגון לא קל למצוא אוכל מערבי. בעצם, באזורים שהסתובבנו בהם כמעט ולא מצאנו מסעדות. כולם אוכלים בדוכני רחוב אוכל בורמזי והודי. מעבר לזה שזה מעיד על חוסר ההסתגלות של המדינה לתיירות (ועוד על זה בהמשך), זה הופך הכל להרבה יותר מעניין. אוכל הודי אני מאוד אוהב, כך שזה… Read More
פסקול: Dengue Fever – Uku וואו, איזה יום. מרגיש לי כמו שלושה ימים. בהתאם, זה הולך להיות ארוך. ראו הוזהרתם. אנחנו מנמיכים לקראת נחיתה, ומתחתינו נגלה מישור עם אינסוף שדות ירוקים ונהרות רחבים וצרים כאחד. הדרכים נראות צרות וחומות – דרכי עפר. בורמה, הגענו 🙂 לאט לאט מתחילים להופיע גם נוף עירוני כשאנחנו מגיעים לינגון. שדה התעופה דווקא עושה רושם מודרני, והמחשבה הראשונה שעולה לי היא: פה זה לא נפאל. הכבישים סלולים… Read More
לילה, אני קורא לפני השינה. לא מזמן סיימתי להעלות תמונות לפייסבוק, ותוך כדי הקריאה אני מקבל הודעות מחברים בוואטסאפ. בספר שלי היינריך הארר ופיטר אופשנייטר בדיוק הצליחו סוף סוף להגיע ללהסה, בירת טיבט, במסע מפרך מאין כמותו לאורך כל ההימלאיה וטיבט. בזמן שמסעות קשים ומפרכים ממלאים את מחשבותיי, פתאום הפסקת חשמל. החושים שלי מתחדדים מיד! איפה פנס הראש שלי? האם הוויי-פיי עדיין פועל? לא! מה עושים? אה, ממשיכים לקרוא עם פנס הראש…. Read More
אנחנו נוחתים בבנגקוק והטיסה שלי לצ’אנג מאי אמורה להמריא בעוד שעה. העבירו אותי לקדמת המטוס, עקפתי את מחלקת עסקים ביציאה, רצתי את המסועים של שדה התעופה, לקחתי את המזוודה בין הראשונים, עליתי לקומה של הטיסות היוצאות, מודיעין, איזה דלפק, איזה שער, רץ לשער, חצי שעה להמראה. מגיע לשער, הטיסה מתעכבת, העליה למטוס טרם החלה. אוקיי. הטיסה הראשונה שלי לבד, ועוד כל כך רחוק, היום הראשון שלי במסע ארוך, והנה זה מתחיל, ברוגע…. Read More
My True Calling 