• There and back again

    And then Yael has arrived.
    Sometimes a moment’s significance becomes clear only in retrospect.

  • 6 Stages on my way to freedom

    It took me quite a while to get here. Years, actually. This is how it happened.

  • Axioms (or: This is me breaking free!)

    ‘So what do you wanna do?’, I was suddenly self-pondering again, and then I realized I was limiting the range of possibilities. The answer ‘should’ be a type of job or profession, while the real answer is ‘to travel’, or even ‘to wander’.

  • New Year’s Eve, India, 2014-2015

    Natalia and I went into the doctor’s ‘room’, along with two nurses. Not a moment too soon, I realized I have no idea what I’m going into. Well, apparently this ‘draining’ process is a small surgery, involving a local anesthesia. Who wouldn’t want to go through his first surgery ever… in India?

  • Manegau – Part 1, May 2013

    What’s your name? Mero nam Tom ho. It means ‘innocence’ in Hebrew.
    The gathering is having a dispersed-but-well-mannered discussion. At its conclusion I am named Asale, which means… innocence in Nepali. So… Mero nam Asale ho.

  • Alone in Pokhara, April 2013

    Freedom Cafe’s jamming stage is run by Tomas, a German guy that likes to spend his time standing on stage while he’s really high, and recite meaningless sentences while the band is playing. When I asked him how did he get to this point in his life, he slowly responded ‘It’s all part of my mission… Freedom!’.

  • Spreading wings – March 10th, 2013

    ‘Don’t look back, don’t look back’, I kept telling myself while steadily walking towards the security check counters, leaving my parents and best friends behind. Take a deep breath.

  • And then the Earth trembled

    The sounds of the falling rocks merged with the sounds of the earth moving, and in a short while the air was filled with dust and it wasn’t possible to see the mountain on the other side anymore.

  • Goodbye, India

    Three months and three weeks.
    My second time in India has been fascinating, diverse, funny, tasty, painful, hot, freezing, exhausting, calming, surprising, annoying and amazing.
    Here are some moments that won’t be forgotten:

  • Farewells, blocked rickshaws, air rifles, Bollywood and our calling

    ‘And what’s your calling?’, I ask her, and she answers right away without hesitation

שלשום בלילה לא ישנתי הרבה. החלק הראשון בטיול עומד להסתיים, עוד ימים ספורים נטוס חזרה לתאילנד, ופרק חדש יתחיל. יש לי הרבה מחשבות על מיאנמר, והרבה תכנונים והתרגשות לקראת ההמשך. נראה שהגעתי למיאנמר רק לפני רגע, לא ברור איך כבר עברו 25 ימים. מיאנמר של השדות הירוקים והצהובים, המקדשים המוזהבים המנזרים הפגודות והסטופות, המטוגנים הסלטים והמרקים ברחוב, אגוזי הבטל, התה המתוק בעולם, הנזירים המשכילים, היערות, הגבעות, הנהרות והאגמים, הערים העמוסות והכפרים הפשוטים… Read More

פסקול: עדי רנרט – הוקרה אלון עדר ולהקה באוזניים שלי, מחברים באופן מושלם בין המאה ה21 לשנות השבעים של המוזיקה הישראלית. קצת הרגשה של בית. השמש נחלשה, אני מסיט את הוילון ומעבר לחלון האוטובוס נגלים בפניי הרים צוקיים. השמש כבר מאחוריהם, שוקעת, מסרטטת את קווי המתאר המחודדים בכחול, אדום וצהוב. בינם לביני פרושים שדות – חלקם מוצפים במים וההורים משתקפים בהם, וחלקם עם מעטה דק של ערפל (או אולי עשן משריפת זבל,… Read More

מה לא אמרו על באגאן? מתויירת, יקרה, ממוסחרת, מעייפת, חוזרת על עצמה… כל האופק מלא בעצים ושבילי עפר, וביניהם אינספור מקדשים בודהיסטים (נו בסדר, גם אחד הינדי) – החל מסטופות קטנות ועד ארמונות ענק. כל המקדשים נבנו בערך לפני 1000-800 שנים. כשהולכים על הקרקע אפשר לראות מקדש או שניים לידך ועוד כמה באופק, אבל ברגע שמטפסים על אחד מהמקדשים נגלה המחזה המרהיב שתיארתי בהתחלה. קשה להסביר את העוצמה שבטבע המשתלב עם העתיקות… Read More

אחה”צ, המונית מורידה אותנו מול המלון שלנו במרכז מנדליי, העיר השניה בגודלה בבורמה, והמרכז התרבותי שלה. לפי התיאור הזה היא נשמעת קצת כמו תל אביב. אז אם נזרום עם ההשוואה… מרכז מנדליי? מזכירה את אלנבי. הרחובות סואנים, מזוהמים, מלוכלכים ורועשים, ועד כמה שחציית כבישים היא משחק מאתגר ונחמד, קיויתי ליותר. שוק הלילה חיוור ולא מעניין, במיוחד אחרי פין-או-לין, וגם כשאנחנו מנסים להחליט מה לעשות למחרת, ביום היחיד שבו נטייל במנדליי, אין שום… Read More

כבר זמן מה לא יצא לי לשבת ולכתוב, להרהר בחוויות שעברתי בימים האחרונים. אני יכול לכתוב לכם פירוט יבש של מעלליי בימים האחרונים, אבל זה לא מרגיש לי נכון. אני מקווה שזה כבר יתגלגל תוך כדי, לפחות חלק. נתחיל מהסוף, מהטרי. הבוקר קמנו לפנות בוקר בסיפו אחרי שבילינו שם שלושה ימים. חמש וחצי, קור כלבים, אוטובוס נוח מחכה לנו ובעשר הדקות שנותרו אנחנו יושבים בבית התה שמחוץ לאוטובוס, שותים את התה הבורמזי… Read More

תשע בבוקר. אחרי שפגשנו את חברינו לטרק (ולאד הסלובקי, קרולין הקנדית ופיטר ומרגו הצרפתים) ואת המדריכים המקומיים הנהדרים שלנו (נאם וטינטון) אנחנו יוצאים לדרכנו. שלושה ימים, 55 ק”מ, כפרים, גבעות מיוערות וירוקות ושדות צבעוניים של חצילים, תה, ג’ינג’ר, צ’ילי, אורז, חיטה, חרדל, תירס ועוד ועוד, פרות, באפלו, תרנגולות, עיזים, פרפרים, עכבישים (ענקיים!!), שפיריות, ויתושים (כמובן). לאורך הדרך פגשנו המון חקלאים – רועים באפלו ופרות, נוהגים בכרכרות שוורים, קוטפים צ’ילי ומייבשים תה. וכמעט תמיד… Read More

אז יומיים עברו מאז ההתלהבות הראשונית מינגון, ומאז הספקתי לעבור כמה תהפוכות ותובנות בנוגע למדינה הזאת, ובעיקר בנוגע למדינה הזאת ביחס לתיירים. האוכל: לפחות בינגון לא קל למצוא אוכל מערבי. בעצם, באזורים שהסתובבנו בהם כמעט ולא מצאנו מסעדות. כולם אוכלים בדוכני רחוב אוכל בורמזי והודי. מעבר לזה שזה מעיד על חוסר ההסתגלות של המדינה לתיירות (ועוד על זה בהמשך), זה הופך הכל להרבה יותר מעניין. אוכל הודי אני מאוד אוהב, כך שזה… Read More

פסקול: Dengue Fever – Uku וואו, איזה יום. מרגיש לי כמו שלושה ימים. בהתאם, זה הולך להיות ארוך. ראו הוזהרתם. אנחנו מנמיכים לקראת נחיתה, ומתחתינו נגלה מישור עם אינסוף שדות ירוקים ונהרות רחבים וצרים כאחד. הדרכים נראות צרות וחומות – דרכי עפר. בורמה, הגענו 🙂 לאט לאט מתחילים להופיע גם נוף עירוני כשאנחנו מגיעים לינגון. שדה התעופה דווקא עושה רושם מודרני, והמחשבה הראשונה שעולה לי היא: פה זה לא נפאל. הכבישים סלולים… Read More

לילה, אני קורא לפני השינה. לא מזמן סיימתי להעלות תמונות לפייסבוק, ותוך כדי הקריאה אני מקבל הודעות מחברים בוואטסאפ. בספר שלי היינריך הארר ופיטר אופשנייטר בדיוק הצליחו סוף סוף להגיע ללהסה, בירת טיבט, במסע מפרך מאין כמותו לאורך כל ההימלאיה וטיבט. בזמן שמסעות קשים ומפרכים ממלאים את מחשבותיי, פתאום הפסקת חשמל. החושים שלי מתחדדים מיד! איפה פנס הראש שלי? האם הוויי-פיי עדיין פועל? לא! מה עושים? אה, ממשיכים לקרוא עם פנס הראש…. Read More

אנחנו נוחתים בבנגקוק והטיסה שלי לצ’אנג מאי אמורה להמריא בעוד שעה. העבירו אותי לקדמת המטוס, עקפתי את מחלקת עסקים ביציאה, רצתי את המסועים של שדה התעופה, לקחתי את המזוודה בין הראשונים, עליתי לקומה של הטיסות היוצאות, מודיעין, איזה דלפק, איזה שער, רץ לשער, חצי שעה להמראה. מגיע לשער, הטיסה מתעכבת, העליה למטוס טרם החלה. אוקיי. הטיסה הראשונה שלי לבד, ועוד כל כך רחוק, היום הראשון שלי במסע ארוך, והנה זה מתחיל, ברוגע…. Read More