Archives

Three months and three weeks.
My second time in India has been fascinating, diverse, funny, tasty, painful, hot, freezing, exhausting, calming, surprising, annoying and amazing.
Here are some moments that won’t be forgotten:

Advertisements

אחרי שלוש שעות של בהיה בנופים מהממים וכפרים ועיירות הודיות חולפים על פנינו מבעד לחלון האוטובוס, הגענו לטירובאנאמאלאי – עיירה הודית שוקקת חיים, ובמרכזה מקדש עצום לאל שיווה. דוכני צ’אי, דוכני לאסי, דוכני ממתקים, דוכני מטוגנים, מסעדות, מוסכים, פרסומות ללונגי והמון חנויות וביניהם המוני עולי רגל בבגדים צבעוניים. ההליכה הראשונות בעיירה, תוך כדי שאני סופג את כל המראות, הריחות והצבעים, הזכירה לי את הרגעים בהם התאהבתי סופית בהודו, בצבעוניות של השוק של… Read More

כבר זמן מה לא יצא לי לשבת ולכתוב, להרהר בחוויות שעברתי בימים האחרונים. אני יכול לכתוב לכם פירוט יבש של מעלליי בימים האחרונים, אבל זה לא מרגיש לי נכון. אני מקווה שזה כבר יתגלגל תוך כדי, לפחות חלק. נתחיל מהסוף, מהטרי. הבוקר קמנו לפנות בוקר בסיפו אחרי שבילינו שם שלושה ימים. חמש וחצי, קור כלבים, אוטובוס נוח מחכה לנו ובעשר הדקות שנותרו אנחנו יושבים בבית התה שמחוץ לאוטובוס, שותים את התה הבורמזי… Read More

אז יומיים עברו מאז ההתלהבות הראשונית מינגון, ומאז הספקתי לעבור כמה תהפוכות ותובנות בנוגע למדינה הזאת, ובעיקר בנוגע למדינה הזאת ביחס לתיירים. האוכל: לפחות בינגון לא קל למצוא אוכל מערבי. בעצם, באזורים שהסתובבנו בהם כמעט ולא מצאנו מסעדות. כולם אוכלים בדוכני רחוב אוכל בורמזי והודי. מעבר לזה שזה מעיד על חוסר ההסתגלות של המדינה לתיירות (ועוד על זה בהמשך), זה הופך הכל להרבה יותר מעניין. אוכל הודי אני מאוד אוהב, כך שזה… Read More

פסקול: Dengue Fever – Uku וואו, איזה יום. מרגיש לי כמו שלושה ימים. בהתאם, זה הולך להיות ארוך. ראו הוזהרתם. אנחנו מנמיכים לקראת נחיתה, ומתחתינו נגלה מישור עם אינסוף שדות ירוקים ונהרות רחבים וצרים כאחד. הדרכים נראות צרות וחומות – דרכי עפר. בורמה, הגענו 🙂 לאט לאט מתחילים להופיע גם נוף עירוני כשאנחנו מגיעים לינגון. שדה התעופה דווקא עושה רושם מודרני, והמחשבה הראשונה שעולה לי היא: פה זה לא נפאל. הכבישים סלולים… Read More