And then Yael has arrived.
Sometimes a moment’s significance becomes clear only in retrospect.

The more I travel here, the more I feel confident about it. India is so different from Israel, but it’s a difference that has already become somewhat familiar. Walking in a market as the only foreigner, stare back, and order chai at a street stall – it’s already a daily routine.

My feet hesitantly taste the chilled sand. The beach is completely deserted at this time of day. It’s just me, the sand, the waves and the stars.

הימים עוברים במהירות באום ביץ’. כשאני מסתכל אחורה על כל יום אני מגלה שלא עשיתי יותר מדי, וזה בסדר. ארוחת בוקר מול הים, ספר, לשבת עם חברים, להיכנס לים, ארוחת צהריים, לשבת עם חברים, להיכנס לים, לשבת עם כולם על החוף בזמן השקיעה, להיכנס לים, ארוחת ערב, לשבת עם חברים, להיכנס לים, לישון. מזהים את הדפוס? היום בבוקר ליביה, נטע ומשה עזבו לכיוון גואה ולי לקח רגע למצוא את עצמי, אבל רק… Read More