Archives

Natalia and I went into the doctor’s ‘room’, along with two nurses. Not a moment too soon, I realized I have no idea what I’m going into. Well, apparently this ‘draining’ process is a small surgery, involving a local anesthesia. Who wouldn’t want to go through his first surgery ever… in India?

ורקלה, הו ורקלה – החוף, הדגים ובית החולים. כל החבילה. קיבלנו משהו כמו 24 שעות של חסד להנות מהחוף והרוגע של ורקלה לפני שהתחלתי להרגיש את קלקול הקיבה. טוב, מי שלא חטף קלקול קיבה לא היה בהודו. זה בצ’קליסט. למעשה, עד אותו הרגע הייתי מאוד מרוצה מזה ששרדתי חודשיים וחצי במזרח בלי זה (בטיול הקודם זה לא החזיק את השבוע הראשון). אחרי שהערב והלילה לא הראו מגמת שיפור, שמנו פעמינו בבוקר לביה”ח… Read More

בבוקר הגעתי לרופא לזריקה האחרונה. הוא נראה די שמח להיפטר ממני, ואני בעיקר הרגשתי שאחרי 10 זריקות אנטיביוטיקה כבר מיציתי את מכסת הדקירות שלי לחמש השנים הקרובות, וזה עוד לפני שדיברנו על הזריקות הכואבות באמת שהיו בזמן הניתוח. בכל מקרה, היה מוזר להיפרד מהרופא ומצוות האחיות החייכניות, שנהגו לחלוף על פניי כל בוקר, לדפוק חיוך רחב, להגיד ‘היי’ ולנופף בהתלהבות. אני די בטוח שכולן חשבו באותם הרגעים ‘תראו אותי, אני יודעת להגיד… Read More

ורקלה היא בדיוק ההיפך מטאמיל נאדו. בטאמיל נאדו יש מעט תיירים ומלא הודים מקומיים, אוכל דרום הודי וצ’אי נהדר, והרבה לכלוך, רעש ובלגאן. בורקלה יש צוק מעל הים, הכל שקט ושלו. תיירים בכל מקום, המוכרים בעיקר נפאלים, טיבטים וקשמירים והמסעדות מגישות אוכל צפון הודי, טיבטי, מערבי, ישראלי, איטלקי, מקסיקני, מה שלא תרצו – רק לא אוכל דרום הודי. והצ’אי? הצ’אי מוגש בלי סוכר! צ’אי בלי סוכר זה כמו… כמו להקה בלי בס,… Read More