The more I travel here, the more I feel confident about it. India is so different from Israel, but it’s a difference that has already become somewhat familiar. Walking in a market as the only foreigner, stare back, and order chai at a street stall – it’s already a daily routine.

My feet hesitantly taste the chilled sand. The beach is completely deserted at this time of day. It’s just me, the sand, the waves and the stars.

“I want you to promise me something – while I’m away, keep sharing and updating me. Don’t think I’m not interested just because I’m travelling somewhere”

After two sweatful nights in Amritsar, we started the exhausting journey to Dharamsala, Back to the Himalayas. I had a nice routine in Dharamsala – the day starts with Yoga, followed by a Hindi lesson at Narinder’s, a nice Indian guy who used to be a mountaineer. Today he’s palayzed from the neck down due to a diease. Rajni, his wife, instructs wonderful cooking courses. One day, Shaked and I were climbing… Read More

Freedom Cafe’s jamming stage is run by Tomas, a German guy that likes to spend his time standing on stage while he’s really high, and recite meaningless sentences while the band is playing. When I asked him how did he get to this point in his life, he slowly responded ‘It’s all part of my mission… Freedom!’.

Sitting or standing by the open door of a moving Indian train is like watching a Full HD movie, with ever changing scenes. The rail track isn’t sterile and compartmentalized from life. The Indian train cuts through the midst of life, and everything is right there, exposed in front of you.

‘And what’s your calling?’, I ask her, and she answers right away without hesitation

הימים עוברים במהירות באום ביץ’. כשאני מסתכל אחורה על כל יום אני מגלה שלא עשיתי יותר מדי, וזה בסדר. ארוחת בוקר מול הים, ספר, לשבת עם חברים, להיכנס לים, ארוחת צהריים, לשבת עם חברים, להיכנס לים, לשבת עם כולם על החוף בזמן השקיעה, להיכנס לים, ארוחת ערב, לשבת עם חברים, להיכנס לים, לישון. מזהים את הדפוס? היום בבוקר ליביה, נטע ומשה עזבו לכיוון גואה ולי לקח רגע למצוא את עצמי, אבל רק… Read More

פסקול: When you wish upon a star. החופים של גוקרנה הם כל מה שציפיתי לו. יותר מדי זמן (חודשיים…) עבר מאז שהייתי בגן עדן שלו כזה. כל ערב יושבים על החול וצופים בשמש שוקעת בים. ישראלים מנסים לפצח מכרים משותפים, הולנדי ונפאלית מכינים רום עם קולה, כמה בנות עושות הולה הופ, מסביב כלבים משחקים ביניהם, פרות פוסעות בנחת לאורך החוף והגלים מתנפצים. הרבה אחרי שהשמש שקעה אני יושב לבדי על החוף מול… Read More

מירוץ השוורים, כך הבטיח לי נהג המונית המשעשע מואטה, יהיה בכפר שנמצא כ10 ק”מ מחוץ למדוראי. אז כמו הודי טוב, הגעתי לתחנת האוטובוסים ושאלתי איזה קו מגיע לכפר המדובר, מה שעבד טוב מהמצופה. 45 דקות דרך נופים מעניינים של שדות חיטה, עצי קוקוס וכפרים קטנטנים, והחלטתי שאני לא סומך על הכרטיסן שיגיד לי שהגענו, אז פתחתי את האינטרנט וגוגל מפס סיפר לי שהתחנה שלי הייתה לפני דקה בדיוק. יותר מזל משכל. אז… Read More