Archives

Natalia and I went into the doctor’s ‘room’, along with two nurses. Not a moment too soon, I realized I have no idea what I’m going into. Well, apparently this ‘draining’ process is a small surgery, involving a local anesthesia. Who wouldn’t want to go through his first surgery ever… in India?

Advertisements

החזרה צפונה מהשפיץ הדרומי של הודו הזכירה לי שלא תמיד נחמד ברכבות – הנסיעה עד טריבנדרום עברה בנעימים, אך את השעה שאחריה בילינו בקרבה אינטימית לאינספור הודים שעלו בתחנה. על ספסל של שלושה ישבנו חמישה, ובין הספסלים, במקום הרגליים שלנו, עמדו עוד אנשים. בדרגשים העליונים שכבו בנוחות מביני העניין שהעדיפו שינה בשכיבה על פני הכרות אינטימית עם הזיעה של השכן. הגענו לקולאם, אחת מנקודות הפתיחה לשייט בבקווטרס (backwaters) של קראלה. קראלה בעצם… Read More

ורקלה, הו ורקלה – החוף, הדגים ובית החולים. כל החבילה. קיבלנו משהו כמו 24 שעות של חסד להנות מהחוף והרוגע של ורקלה לפני שהתחלתי להרגיש את קלקול הקיבה. טוב, מי שלא חטף קלקול קיבה לא היה בהודו. זה בצ’קליסט. למעשה, עד אותו הרגע הייתי מאוד מרוצה מזה ששרדתי חודשיים וחצי במזרח בלי זה (בטיול הקודם זה לא החזיק את השבוע הראשון). אחרי שהערב והלילה לא הראו מגמת שיפור, שמנו פעמינו בבוקר לביה”ח… Read More

The sleeper class train wagon was very quiet when I fell asleep, sometime around midnight and somewhere around Madurai. When I woke up, at 6:00 am, the ambiance was a bit different.

עוד יומיים אמא שלי תנחת בטריבנדרום ותצטרף אלי לשבועיים במדינת קראלה. זה יקרה ב17.1, בדיוק חודש לאחר הנחיתה שלי בהודו, בצ’נאי. מעבר להסתגלות המחודשת להודו וההיכרות הנפלאה עם המטבח הדרום-הודי, אני חושב שהחודש הזה היה בעיקר בסימן ההתמודדות שלי עם לטייל לבד, הרגעים הקשים שזה הביא, וכל הרגעים הטובים עם האנשים הנפלאים שהכרתי לאורך הדרך, שלשמחתי היו רבים מהרגעים הקשים. ברחתי מצ’נאי, טיילתי כמה ימים לבד בממלפורם, ובפונדיצ’רי פגשתי את אליינה ונטליה…. Read More

בבוקר הגעתי לרופא לזריקה האחרונה. הוא נראה די שמח להיפטר ממני, ואני בעיקר הרגשתי שאחרי 10 זריקות אנטיביוטיקה כבר מיציתי את מכסת הדקירות שלי לחמש השנים הקרובות, וזה עוד לפני שדיברנו על הזריקות הכואבות באמת שהיו בזמן הניתוח. בכל מקרה, היה מוזר להיפרד מהרופא ומצוות האחיות החייכניות, שנהגו לחלוף על פניי כל בוקר, לדפוק חיוך רחב, להגיד ‘היי’ ולנופף בהתלהבות. אני די בטוח שכולן חשבו באותם הרגעים ‘תראו אותי, אני יודעת להגיד… Read More

ורקלה היא בדיוק ההיפך מטאמיל נאדו. בטאמיל נאדו יש מעט תיירים ומלא הודים מקומיים, אוכל דרום הודי וצ’אי נהדר, והרבה לכלוך, רעש ובלגאן. בורקלה יש צוק מעל הים, הכל שקט ושלו. תיירים בכל מקום, המוכרים בעיקר נפאלים, טיבטים וקשמירים והמסעדות מגישות אוכל צפון הודי, טיבטי, מערבי, ישראלי, איטלקי, מקסיקני, מה שלא תרצו – רק לא אוכל דרום הודי. והצ’אי? הצ’אי מוגש בלי סוכר! צ’אי בלי סוכר זה כמו… כמו להקה בלי בס,… Read More