Archives

And then Yael has arrived.
Sometimes a moment’s significance becomes clear only in retrospect.

The more I travel here, the more I feel confident about it. India is so different from Israel, but it’s a difference that has already become somewhat familiar. Walking in a market as the only foreigner, stare back, and order chai at a street stall – it’s already a daily routine.

My feet hesitantly taste the chilled sand. The beach is completely deserted at this time of day. It’s just me, the sand, the waves and the stars.

המלצר הגיע עם צלחות עמוסות בכל טוב וחילק לנו סטייקים והמבורגרים. אחרי חודשיים בלי סטייק, נח מולי על השולחן סטייק מדיום עסיסי עם שתי ביצי עין מעליו. שלמות. ברוכים הבאים לבנגלור, העיר השלישית בגודלה בהודו, מרכז הייטק ואי של מערביות בתוך הודו. אחרי תלאות רבות מצאנו מלון במחיר סביר והשתלטנו עליו. כמעט כל המלון מלא בישראלים שהגיעו לראות את Alt J הבריטים (הלהקה הראשונה שנקראת על שם קיצור מקלדת שלמיטב ידיעתי לא… Read More

האופן שבו המילה ‘האמפי’ נהגית בפיהם של המטיילים בהודו לא משאיר מקום לספק – יש פה משהו מיוחד ויוצא דופן. עוד בפאתי האמפי כבר ראינו את המחזה הסוריאליסטי שהוא הנוף הטבעי של האמפי – אינסוף סלעים עצומים בכל צורה וגודל זרוקים וערומים (מלשון ערימה) בכל מקום. גבעות שלמות עשויות מסלעי ענק ונראות כאילו מישהו פורר אותן. ואם זה לא מספיק, כל זה מתובל בשאריות מקדשים עתיקים, קופים, נהר ושדות אורז בצבע ירוק… Read More

הימים עוברים במהירות באום ביץ’. כשאני מסתכל אחורה על כל יום אני מגלה שלא עשיתי יותר מדי, וזה בסדר. ארוחת בוקר מול הים, ספר, לשבת עם חברים, להיכנס לים, ארוחת צהריים, לשבת עם חברים, להיכנס לים, לשבת עם כולם על החוף בזמן השקיעה, להיכנס לים, ארוחת ערב, לשבת עם חברים, להיכנס לים, לישון. מזהים את הדפוס? היום בבוקר ליביה, נטע ומשה עזבו לכיוון גואה ולי לקח רגע למצוא את עצמי, אבל רק… Read More

פסקול: When you wish upon a star. החופים של גוקרנה הם כל מה שציפיתי לו. יותר מדי זמן (חודשיים…) עבר מאז שהייתי בגן עדן שלו כזה. כל ערב יושבים על החול וצופים בשמש שוקעת בים. ישראלים מנסים לפצח מכרים משותפים, הולנדי ונפאלית מכינים רום עם קולה, כמה בנות עושות הולה הופ, מסביב כלבים משחקים ביניהם, פרות פוסעות בנחת לאורך החוף והגלים מתנפצים. הרבה אחרי שהשמש שקעה אני יושב לבדי על החוף מול… Read More

מדיקרי התגלתה כעיירה לא מעניינת במיוחד, ואחרי יום וחצי עפנו משם. התחנה הבאה אליה המשכנו – ליביה ואני (נוי נסעה דרומה) – הייתה אודופי: עיירה קטנה ושלווה, מלאה בעולי רגל שמגיעים להתפלל לקרישנה במקדש שלו. חוץ מזה, המקום ידוע באוכל ממש טוב, ופה המציאו את הדוסה (בואו נודה באמת, מה שמשך אותי לפה זה האוכל ולא המקדש). על אודופי קראתי בלונלי פלאנט. במיאנמר ידעתי לצפות לכך שמקומות שמופיעים בלונלי פלאנט יהיו ‘בתוליים’… Read More

ינואר התחלף לפברואר, אמא שלי טסה חזרה לארץ וקראלה התחלפה בקרנטקה. עזבנו (נוי ואני) את פורט קוצ’ין, את החום והלחות המטמטמים, היתושים, הוילות, הדגים, המדרכות והנקיון היחסי. לאחר נסיעת לילה מייגעת הגענו למייסור – עיר הודית לא קטנה בכלל, עם הרעש, הלכלוך, הצפירות, וגם עם הצבעוניות ושמחת החיים שאני כ”כ אוהב בערים כאלה. בדיוק סיפרתי מקודם לליביה – השוויצרית שהכרתי במונאר והייתה איתנו במקרה על אותו אוטובוס למייסור – שבפעם הראשונה שלי… Read More