Archives

I was in Varanasi, or Delhi, or Jaisalmer.
“I can’t believe they’re playing Yehudit Ravitz!”, was the first thought that occured to me when the song had started playing.
And then my mind emerged out of the book I was reading, and I remembered I’m not in India, but rather in a crowded coffee place somewhere in the midst of the Dead Sea hotels area.

Advertisements

פסקול: When you wish upon a star. החופים של גוקרנה הם כל מה שציפיתי לו. יותר מדי זמן (חודשיים…) עבר מאז שהייתי בגן עדן שלו כזה. כל ערב יושבים על החול וצופים בשמש שוקעת בים. ישראלים מנסים לפצח מכרים משותפים, הולנדי ונפאלית מכינים רום עם קולה, כמה בנות עושות הולה הופ, מסביב כלבים משחקים ביניהם, פרות פוסעות בנחת לאורך החוף והגלים מתנפצים. הרבה אחרי שהשמש שקעה אני יושב לבדי על החוף מול… Read More

פסקול: עדי רנרט – הוקרה אלון עדר ולהקה באוזניים שלי, מחברים באופן מושלם בין המאה ה21 לשנות השבעים של המוזיקה הישראלית. קצת הרגשה של בית. השמש נחלשה, אני מסיט את הוילון ומעבר לחלון האוטובוס נגלים בפניי הרים צוקיים. השמש כבר מאחוריהם, שוקעת, מסרטטת את קווי המתאר המחודדים בכחול, אדום וצהוב. בינם לביני פרושים שדות – חלקם מוצפים במים וההורים משתקפים בהם, וחלקם עם מעטה דק של ערפל (או אולי עשן משריפת זבל,… Read More