Archives

And then Yael has arrived.
Sometimes a moment’s significance becomes clear only in retrospect.

Advertisements

I showed the guard my passport. He looked at me, surprised by my tearful eyes, and said something about me not being happy at a moment like this.

We’re taking off. Three months in Nepal, and it feels a little bit like leaving home. We’re above the clouds, and Nepal says its farewell with an appropriate encore – an impressive snowy peak peeks between the clouds, with its full magnificence. Nothing compares to it. New Delhi airport. We’re standing in line for passport check, and I can already see the shiny duty free area beyond the clerk. It reminds me of the… Read More

‘Don’t look back, don’t look back’, I kept telling myself while steadily walking towards the security check counters, leaving my parents and best friends behind. Take a deep breath.

2015 is not 2013. Some of the shops are closed, the restaurant menus have been stripped down of their usual variety. It surely doesn’t feel like a holiday, and no one even thinks about marching down the streets.

רק הרגע, כשכתבתי את הכותרת הזו, זה נקלט לי לגמרי. אני פה, בקטמנדו. אני פה, בנפאל, המדינה השנייה בעולם בה יש לי פינה שאני יכול לקרוא לה בלב שלם ‘בית’. אפילו טיסה לנפאל היא לא חויה שגרתית. מימיננו הקצה של המישור ההודי, עם נהר רחב זורם לרוחבו, אולי הגנגס. משמאלנו עננים, כולם באותו הגובה. פה חשדתי. ככל שאנחנו נכנסים לנפאל ועוזבים את הודו המישורים נעלמים ואת מקומם תופסות גבעות ירוקות ומלאות טראסות…. Read More

The sleeper class train wagon was very quiet when I fell asleep, sometime around midnight and somewhere around Madurai. When I woke up, at 6:00 am, the ambiance was a bit different.

‘Declaration’,  אומר פקיד המכס ההודי במבטא כבד. הוא חוזר על זה כמה פעמים תוך כדי שהוא מנענע בראשו מצד לצד עד שאני מבין ומביא לו את הטופס. אני יוצא משדה התעופה של צ’נאי, מזמין מונית בדוכן והבחור שלוקח אותי חמישים מטרים מהדוכן לנהג המונית מבקש טיפ, כמובן. הנהג מדליק מזגן רק בתשלום נוסף (אבל תכלס אין צורך), וכשהוא עוקף ריקשה תמימה תוך כדי שהוא צופר יותר ממה שאני צופר בשנה שלמה, ואני… Read More

המטוס דוהר על מסלול ההמראה ומתחיל לצבור גובה. נהרות, בתים, ופגודות זהובות מבצבצות ביניהם, בכל מקום. זאת ינגון, זאת מיאנמר. לא נפרדנו יפה ממיאנמר, או שאולי היא לא נפרדה יפה מאיתנו. שלושתנו בילינו את שלושת הימים האחרונים ברמות שונות ומשתנות של גסיסה, כשהשיא הגיע עם הגעתנו לינגון כיום לפני הטיסה. הגענו בארבע בבוקר אחרי נסיעת לילה, הגסטהאוס בו הבטיחו לנו שיהיה לנו מקום, ובמידה ולא יהיה יעזרו לנו למצוא חלופה, פשוט מלמלו… Read More

פסקול: Dengue Fever – Uku וואו, איזה יום. מרגיש לי כמו שלושה ימים. בהתאם, זה הולך להיות ארוך. ראו הוזהרתם. אנחנו מנמיכים לקראת נחיתה, ומתחתינו נגלה מישור עם אינסוף שדות ירוקים ונהרות רחבים וצרים כאחד. הדרכים נראות צרות וחומות – דרכי עפר. בורמה, הגענו 🙂 לאט לאט מתחילים להופיע גם נוף עירוני כשאנחנו מגיעים לינגון. שדה התעופה דווקא עושה רושם מודרני, והמחשבה הראשונה שעולה לי היא: פה זה לא נפאל. הכבישים סלולים… Read More

אנחנו נוחתים בבנגקוק והטיסה שלי לצ’אנג מאי אמורה להמריא בעוד שעה. העבירו אותי לקדמת המטוס, עקפתי את מחלקת עסקים ביציאה, רצתי את המסועים של שדה התעופה, לקחתי את המזוודה בין הראשונים, עליתי לקומה של הטיסות היוצאות, מודיעין, איזה דלפק, איזה שער, רץ לשער, חצי שעה להמראה. מגיע לשער, הטיסה מתעכבת, העליה למטוס טרם החלה. אוקיי. הטיסה הראשונה שלי לבד, ועוד כל כך רחוק, היום הראשון שלי במסע ארוך, והנה זה מתחיל, ברוגע…. Read More

פסקול (יש סיכוי שזה הולך להיות קטע כזה. כן, פתחו יוטיוב ושימו את השיר הזה. החיים שלי מתנהלים עם פסקול, אז למה שהבלוג לא?): Bon Iver – Perth. השעות האחרונות בבית, הנסיעה לשדה התעופה והפרידה בשדה היו כמה שעות של חצי הכרה. הלכתי, דיברתי ותפקדתי, אבל לא ממש עיכלתי מה קורה. ואז עברתי את שער הבידוק הבטחוני ונשארתי עם עצמי. טוב, נשארתי עם חבריי הטובים האייפוד, הקינדל, הגיטרה והמצלמה, אבל הבנתם את… Read More