‘No seats’, said the conductor. Since we could obviously see dozens of people standing in the crowded bus aisle, his declaration was a bit redundant.

Just imagine climbing a steep path in complete darkness while the terrain is slippery, because it’s full of snow and ice that hasn’t melted yet. I’ve never imagined it’s possible to be so cold. It’s literally freezing cold – my fingers are actually frozen, and frozen fingers is painful, apparently.

I’ve been walking in the rain for a few hours. Just before arriving in Timang (2700m) for lunch, the rain stops. Suddenly, the real, snowy mountains finally surround me.

Just before sunset, a snowy peak apperas above the horizon, peeking between the mountains. ‘Milan, which peak is it?’, we ask our Nepali porter. He looks back at us, wonder and amusement painted on his face and resembled in his voice – ‘That one? That thing? It doesn’t have a name, it’s only a small hill! no more than 3500m’.
Oh. That’s All.

The sounds of the falling rocks merged with the sounds of the earth moving, and in a short while the air was filled with dust and it wasn’t possible to see the mountain on the other side anymore.

כמה זמן חיכיתי להגיע לרישיקש, כמה מלים טובות שמעתי על המקום הזה… הגנגס, הנהר הקדוש ביותר בהודו, זורם ממקורותיו שבקרחון הגנגוטרי בהימלאיה ובמורד ההרים חוצה את רישיקש, בין גבעות ירוקות. הנהר בצבע כחול עז ואפילו נקי, בניגוד למצבו בהמשך מסלולו, בורנאסי. בירת היוגה העולמית מלאה במקדשים, אשראמים, מסעדות מעולות, פעילויות אקסטרים, ושני גשרי הולכי רגל תלויים אשר מאפשרים לעבור בין חלקי העיר מעל הגנגס. לחצות את הגשר זו תמיד הרפתקה, כי חוץ… Read More