Archives

המעבר היה חד מאוד. האוטובוס יצא ממדוראי השמשית והחמה ונסע דרך שדות, כפרים, עיירות ועצי קוקוס. פתאום התחלנו לטפס, הנוף הפך למיוער והאוויר התקרר עד כדי כך שסגרתי את החלון. פלאשבקים ליערות של הגבעות שלמרגלות ההימלאיה, במיוחד לאזור דהרמסלה (בהימלאיה קוראים ל2000 מ’ גבעות. בכל מקום אחר בעולם, כולל דרום הודו, קוראים לזה הרים). ואטאקנאל, או ואטה, זה כפר קטן בגובה 2200 מ’, כמעט תמיד אפוף בעננים ומסביב המון יערות ושקט. התיירים… Read More

בבוקר הגעתי לרופא לזריקה האחרונה. הוא נראה די שמח להיפטר ממני, ואני בעיקר הרגשתי שאחרי 10 זריקות אנטיביוטיקה כבר מיציתי את מכסת הדקירות שלי לחמש השנים הקרובות, וזה עוד לפני שדיברנו על הזריקות הכואבות באמת שהיו בזמן הניתוח. בכל מקרה, היה מוזר להיפרד מהרופא ומצוות האחיות החייכניות, שנהגו לחלוף על פניי כל בוקר, לדפוק חיוך רחב, להגיד ‘היי’ ולנופף בהתלהבות. אני די בטוח שכולן חשבו באותם הרגעים ‘תראו אותי, אני יודעת להגיד… Read More

ורקלה היא בדיוק ההיפך מטאמיל נאדו. בטאמיל נאדו יש מעט תיירים ומלא הודים מקומיים, אוכל דרום הודי וצ’אי נהדר, והרבה לכלוך, רעש ובלגאן. בורקלה יש צוק מעל הים, הכל שקט ושלו. תיירים בכל מקום, המוכרים בעיקר נפאלים, טיבטים וקשמירים והמסעדות מגישות אוכל צפון הודי, טיבטי, מערבי, ישראלי, איטלקי, מקסיקני, מה שלא תרצו – רק לא אוכל דרום הודי. והצ’אי? הצ’אי מוגש בלי סוכר! צ’אי בלי סוכר זה כמו… כמו להקה בלי בס,… Read More

אחרי שלוש שעות של בהיה בנופים מהממים וכפרים ועיירות הודיות חולפים על פנינו מבעד לחלון האוטובוס, הגענו לטירובאנאמאלאי – עיירה הודית שוקקת חיים, ובמרכזה מקדש עצום לאל שיווה. דוכני צ’אי, דוכני לאסי, דוכני ממתקים, דוכני מטוגנים, מסעדות, מוסכים, פרסומות ללונגי והמון חנויות וביניהם המוני עולי רגל בבגדים צבעוניים. ההליכה הראשונות בעיירה, תוך כדי שאני סופג את כל המראות, הריחות והצבעים, הזכירה לי את הרגעים בהם התאהבתי סופית בהודו, בצבעוניות של השוק של… Read More

קותי ניגש אלי לראשונה כששוטטתי לאורך החוף של ממלפוראם. הוא הציג את עצמו כפסל, בעל חנות ברחוב שליד החוף, והציע לי לבוא לראות את החנות. בדרך כלל אני פשוט מסרב ומנפנף אותם, בהודו אתה נתקל בעשרות כאלה ברחוב אחד, אבל משהו בו גרם לי להבטיח לו שאבוא לבקר אח”כ. כשהגעתי אליו מצאנו את עצמנו יושבים שלוש שעות ומדברים – על עצמנו, על המשפחות שלנו, על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על המצב הכלכלי בהודו. מסתבר… Read More

‘Declaration’,  אומר פקיד המכס ההודי במבטא כבד. הוא חוזר על זה כמה פעמים תוך כדי שהוא מנענע בראשו מצד לצד עד שאני מבין ומביא לו את הטופס. אני יוצא משדה התעופה של צ’נאי, מזמין מונית בדוכן והבחור שלוקח אותי חמישים מטרים מהדוכן לנהג המונית מבקש טיפ, כמובן. הנהג מדליק מזגן רק בתשלום נוסף (אבל תכלס אין צורך), וכשהוא עוקף ריקשה תמימה תוך כדי שהוא צופר יותר ממה שאני צופר בשנה שלמה, ואני… Read More

החודש וחצי הראשונים של הטיול כבר סגורים פחות או יותר. הזמן בתאילנד קצוב ומתוכנן, וגם לחודש בבורמה יש תוכנית עקרונית. אחרי כל זה אני אנחת באמצע דצמבר בצ’נאי, בירת טאמיל נאדו ואחת מהערים הכי גדולות בהודו (והערים בהודו יכולות להיות ג-ד-ו-ל-ו-ת). כמה גדולה? ב-2011 היו בצ’נאי 8.6 מיליון תושבים. מאז שהזמנתי את הטיסה הזאת לצ’נאי, כל מחשבה עליה עוררה בי חששות. עיר גדולה ומלאה בהודים, ומולה אני, שמגיע לבד. הדרום הוא לא… Read More