Archives

עוד יומיים אמא שלי תנחת בטריבנדרום ותצטרף אלי לשבועיים במדינת קראלה. זה יקרה ב17.1, בדיוק חודש לאחר הנחיתה שלי בהודו, בצ’נאי. מעבר להסתגלות המחודשת להודו וההיכרות הנפלאה עם המטבח הדרום-הודי, אני חושב שהחודש הזה היה בעיקר בסימן ההתמודדות שלי עם לטייל לבד, הרגעים הקשים שזה הביא, וכל הרגעים הטובים עם האנשים הנפלאים שהכרתי לאורך הדרך, שלשמחתי היו רבים מהרגעים הקשים. ברחתי מצ’נאי, טיילתי כמה ימים לבד בממלפורם, ובפונדיצ’רי פגשתי את אליינה ונטליה…. Read More

המעבר היה חד מאוד. האוטובוס יצא ממדוראי השמשית והחמה ונסע דרך שדות, כפרים, עיירות ועצי קוקוס. פתאום התחלנו לטפס, הנוף הפך למיוער והאוויר התקרר עד כדי כך שסגרתי את החלון. פלאשבקים ליערות של הגבעות שלמרגלות ההימלאיה, במיוחד לאזור דהרמסלה (בהימלאיה קוראים ל2000 מ’ גבעות. בכל מקום אחר בעולם, כולל דרום הודו, קוראים לזה הרים). ואטאקנאל, או ואטה, זה כפר קטן בגובה 2200 מ’, כמעט תמיד אפוף בעננים ומסביב המון יערות ושקט. התיירים… Read More

בבוקר הגעתי לרופא לזריקה האחרונה. הוא נראה די שמח להיפטר ממני, ואני בעיקר הרגשתי שאחרי 10 זריקות אנטיביוטיקה כבר מיציתי את מכסת הדקירות שלי לחמש השנים הקרובות, וזה עוד לפני שדיברנו על הזריקות הכואבות באמת שהיו בזמן הניתוח. בכל מקרה, היה מוזר להיפרד מהרופא ומצוות האחיות החייכניות, שנהגו לחלוף על פניי כל בוקר, לדפוק חיוך רחב, להגיד ‘היי’ ולנופף בהתלהבות. אני די בטוח שכולן חשבו באותם הרגעים ‘תראו אותי, אני יודעת להגיד… Read More

קותי ניגש אלי לראשונה כששוטטתי לאורך החוף של ממלפוראם. הוא הציג את עצמו כפסל, בעל חנות ברחוב שליד החוף, והציע לי לבוא לראות את החנות. בדרך כלל אני פשוט מסרב ומנפנף אותם, בהודו אתה נתקל בעשרות כאלה ברחוב אחד, אבל משהו בו גרם לי להבטיח לו שאבוא לבקר אח”כ. כשהגעתי אליו מצאנו את עצמנו יושבים שלוש שעות ומדברים – על עצמנו, על המשפחות שלנו, על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על המצב הכלכלי בהודו. מסתבר… Read More

‘Declaration’,  אומר פקיד המכס ההודי במבטא כבד. הוא חוזר על זה כמה פעמים תוך כדי שהוא מנענע בראשו מצד לצד עד שאני מבין ומביא לו את הטופס. אני יוצא משדה התעופה של צ’נאי, מזמין מונית בדוכן והבחור שלוקח אותי חמישים מטרים מהדוכן לנהג המונית מבקש טיפ, כמובן. הנהג מדליק מזגן רק בתשלום נוסף (אבל תכלס אין צורך), וכשהוא עוקף ריקשה תמימה תוך כדי שהוא צופר יותר ממה שאני צופר בשנה שלמה, ואני… Read More

בקו לנטה החלטתי שהגיע הזמן להפסיק עם השטויות האלה – הגיע הזמן לחזור לצלול, אחרי שמונה שנים. כל פעם שאני עושה שנורקלינג אני נזכר בתחושת הרוגע הממכרת שהצלילה נותנת לי, וכועס על עצמי, כי אין סיבה שהפסקתי לצלול. אנחנו כבר על הסירה, ונסה המדריכה עושה לי רענון על ציוד הצלילה, נהלים כלליים ונהלי בטיחות. אנחנו מגיעים לאתר הצלילה, היא כבר במים. הגיע תורי. אני חוזר בראש על מה שהיא הסבירה לי, איך… Read More

מה לא אמרו על באגאן? מתויירת, יקרה, ממוסחרת, מעייפת, חוזרת על עצמה… כל האופק מלא בעצים ושבילי עפר, וביניהם אינספור מקדשים בודהיסטים (נו בסדר, גם אחד הינדי) – החל מסטופות קטנות ועד ארמונות ענק. כל המקדשים נבנו בערך לפני 1000-800 שנים. כשהולכים על הקרקע אפשר לראות מקדש או שניים לידך ועוד כמה באופק, אבל ברגע שמטפסים על אחד מהמקדשים נגלה המחזה המרהיב שתיארתי בהתחלה. קשה להסביר את העוצמה שבטבע המשתלב עם העתיקות… Read More

אנחנו נוחתים בבנגקוק והטיסה שלי לצ’אנג מאי אמורה להמריא בעוד שעה. העבירו אותי לקדמת המטוס, עקפתי את מחלקת עסקים ביציאה, רצתי את המסועים של שדה התעופה, לקחתי את המזוודה בין הראשונים, עליתי לקומה של הטיסות היוצאות, מודיעין, איזה דלפק, איזה שער, רץ לשער, חצי שעה להמראה. מגיע לשער, הטיסה מתעכבת, העליה למטוס טרם החלה. אוקיי. הטיסה הראשונה שלי לבד, ועוד כל כך רחוק, היום הראשון שלי במסע ארוך, והנה זה מתחיל, ברוגע…. Read More

פסקול (יש סיכוי שזה הולך להיות קטע כזה. כן, פתחו יוטיוב ושימו את השיר הזה. החיים שלי מתנהלים עם פסקול, אז למה שהבלוג לא?): Bon Iver – Perth. השעות האחרונות בבית, הנסיעה לשדה התעופה והפרידה בשדה היו כמה שעות של חצי הכרה. הלכתי, דיברתי ותפקדתי, אבל לא ממש עיכלתי מה קורה. ואז עברתי את שער הבידוק הבטחוני ונשארתי עם עצמי. טוב, נשארתי עם חבריי הטובים האייפוד, הקינדל, הגיטרה והמצלמה, אבל הבנתם את… Read More

החודש וחצי הראשונים של הטיול כבר סגורים פחות או יותר. הזמן בתאילנד קצוב ומתוכנן, וגם לחודש בבורמה יש תוכנית עקרונית. אחרי כל זה אני אנחת באמצע דצמבר בצ’נאי, בירת טאמיל נאדו ואחת מהערים הכי גדולות בהודו (והערים בהודו יכולות להיות ג-ד-ו-ל-ו-ת). כמה גדולה? ב-2011 היו בצ’נאי 8.6 מיליון תושבים. מאז שהזמנתי את הטיסה הזאת לצ’נאי, כל מחשבה עליה עוררה בי חששות. עיר גדולה ומלאה בהודים, ומולה אני, שמגיע לבד. הדרום הוא לא… Read More