Archives

‘So what do you wanna do?’, I was suddenly self-pondering again, and then I realized I was limiting the range of possibilities. The answer ‘should’ be a type of job or profession, while the real answer is ‘to travel’, or even ‘to wander’.

At some point, the conversation topic became dancing. It all ended up with three Israelis dancing Resam Phiriri, and a bunch of Nepali teenagers dancing Macarena for the first time in their lives. Now that’s what I call cultural exchange.

May 2015. You think you know where you’re going and which way it’s gonna be, but the roads are winding, changing frequently. Sometimes you get off the road for a few moments (or more). Maybe that’s where I am right now, off the road.

Gilmour’s guitar caresses the night. The news tell me that the roads in Langtang valley are being reopened – life goes on, in spite of everything. On a Facebook video I can watch the locals rebuilding the roads, piling up the rocks. The road resembles the roads in Kangjim, but I know it can be anywhere.

2015 is not 2013. Some of the shops are closed, the restaurant menus have been stripped down of their usual variety. It surely doesn’t feel like a holiday, and no one even thinks about marching down the streets.

‘And what’s your calling?’, I ask her, and she answers right away without hesitation

ינואר התחלף לפברואר, אמא שלי טסה חזרה לארץ וקראלה התחלפה בקרנטקה. עזבנו (נוי ואני) את פורט קוצ’ין, את החום והלחות המטמטמים, היתושים, הוילות, הדגים, המדרכות והנקיון היחסי. לאחר נסיעת לילה מייגעת הגענו למייסור – עיר הודית לא קטנה בכלל, עם הרעש, הלכלוך, הצפירות, וגם עם הצבעוניות ושמחת החיים שאני כ”כ אוהב בערים כאלה. בדיוק סיפרתי מקודם לליביה – השוויצרית שהכרתי במונאר והייתה איתנו במקרה על אותו אוטובוס למייסור – שבפעם הראשונה שלי… Read More

קותי ניגש אלי לראשונה כששוטטתי לאורך החוף של ממלפוראם. הוא הציג את עצמו כפסל, בעל חנות ברחוב שליד החוף, והציע לי לבוא לראות את החנות. בדרך כלל אני פשוט מסרב ומנפנף אותם, בהודו אתה נתקל בעשרות כאלה ברחוב אחד, אבל משהו בו גרם לי להבטיח לו שאבוא לבקר אח”כ. כשהגעתי אליו מצאנו את עצמנו יושבים שלוש שעות ומדברים – על עצמנו, על המשפחות שלנו, על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על המצב הכלכלי בהודו. מסתבר… Read More

שלשום בלילה לא ישנתי הרבה. החלק הראשון בטיול עומד להסתיים, עוד ימים ספורים נטוס חזרה לתאילנד, ופרק חדש יתחיל. יש לי הרבה מחשבות על מיאנמר, והרבה תכנונים והתרגשות לקראת ההמשך. נראה שהגעתי למיאנמר רק לפני רגע, לא ברור איך כבר עברו 25 ימים. מיאנמר של השדות הירוקים והצהובים, המקדשים המוזהבים המנזרים הפגודות והסטופות, המטוגנים הסלטים והמרקים ברחוב, אגוזי הבטל, התה המתוק בעולם, הנזירים המשכילים, היערות, הגבעות, הנהרות והאגמים, הערים העמוסות והכפרים הפשוטים… Read More

לילה, אני קורא לפני השינה. לא מזמן סיימתי להעלות תמונות לפייסבוק, ותוך כדי הקריאה אני מקבל הודעות מחברים בוואטסאפ. בספר שלי היינריך הארר ופיטר אופשנייטר בדיוק הצליחו סוף סוף להגיע ללהסה, בירת טיבט, במסע מפרך מאין כמותו לאורך כל ההימלאיה וטיבט. בזמן שמסעות קשים ומפרכים ממלאים את מחשבותיי, פתאום הפסקת חשמל. החושים שלי מתחדדים מיד! איפה פנס הראש שלי? האם הוויי-פיי עדיין פועל? לא! מה עושים? אה, ממשיכים לקרוא עם פנס הראש…. Read More